מערכת העצבים היא שחקן מרכזי בפוריות. כשאדם חי לאורך זמן במתח, ובמיוחד בלחץ של תהליך פוריות ממושך, המערכת הסימפתטית נשארת דרוכה. הקורטיזול הגבוה מדכא את הציר ההורמונלי שאחראי על הביוץ ועל ההשרשה, וזרימת הדם לאגן יורדת. הגוף, במצב הישרדותי, לא 'פנוי' לקליטה.

מעבר ללחץ היומיומי יש שכבה של טראומות ישנות שלא עובדו, חוויות אובדן, וקונפליקטים רגשיים שמצטברים. מערכת העצבים זוכרת עומס כזה ומחזיקה את הגוף בכוננות.

יש שכבה נוספת שחשוב להזכיר בעדינות: אצל חלק מהנשים קושי בקליטה מופיע אחרי חוויות כמו אובדן של הריון קודם, או במקביל לפחד עמוק מהורות שלא תמיד מודע. הגוף זוכר את החוויה הזו ברמה ביולוגית עמוקה, והקושי לקלוט לעיתים הוא הביטוי שלה. לא תמיד יש קשר ישיר בזמן. אבל כשמטפלים ברובד הזה ישירות, פעמים רבות גם התהליך הפיזי מתחיל להשתנות.

ויש שכבה עדינה נוספת. לפעמים הגוף 'מחזיק' את ההמתנה בשבילנו, כשחלק פנימי עוד לא בטוח לגבי הצעד הגדול. זה אף פעם לא אשמה ולא בחירה מודעת, אלא דרך של הגוף לשמור. כשמבינים את זה בלי שיפוט, נפתחת אפשרות לשחרר.