תסמונת קדם וסתית - מה באמת גורם ל-PMS

מתחת לתנודות שלפני הווסת מסתתרת תמונה רב-ממדית שאפשר לאזן

מהי תסמונת קדם וסתית ולמה היא חוזרת כל חודש

תסמונת קדם וסתית (PMS) היא אוסף של תסמינים גופניים ורגשיים שמופיעים בימים שלפני הווסת ונעלמים עם תחילת הדימום. בין התסמינים הנפוצים: עצבנות ותנודות במצב הרוח, נפיחות ורגישות בשדיים, עייפות, כאבי ראש, חשק למתוק ותחושת חוסר שקט.

אצל נשים רבות זה נחווה כמשהו שצריך פשוט 'לסבול אותו', אבל עוצמת התסמינים אינה גזירה קבועה. הגוף לא מקולקל, הוא מגיב לעומס רב-שכבתי. כשהמערכת ההורמונלית, מערכת העצבים והרובד הרגשי נמצאים בעומס, אותן תנודות טבעיות של המחזור מורגשות בעוצמה הרבה יותר גדולה.

כדי להבין מה מחזיק את ה-PMS במקום, צריך להסתכל על כמה שכבות יחד, ולא רק על ההורמונים.

הרובד ההורמונלי - אסטרוגן, פרוגסטרון ומה שמשפיע עליהם

בשליש השני של המחזור עולה הפרוגסטרון, ואחריו יורדות רמות האסטרוגן והפרוגסטרון לקראת הווסת. היחס בין שני ההורמונים, ובעיקר ירידה חדה או חוסר איזון ביניהם, הוא חלק מהותי בתמונת ה-PMS.

אבל ההורמונים לא פועלים בחלל ריק. רמת הסוכר בדם, איכות השינה, תפקוד הכבד שמפרק את עודפי האסטרוגן, ורמות מינרלים כמו מגנזיום, כולם משפיעים על עוצמת התסמינים. גם בלוטת התריס ויותרת הכליה מעורבות בתמונה.

לכן שתי נשים עם אותו 'חוסר איזון הורמונלי' יכולות לחוות PMS שונה לחלוטין. הרובד ההורמונלי הוא שכבה אחת חשובה, אבל הוא מושפע ישירות ממה שקורה במערכת העצבים וברגש, ולשם נמשיך.

מערכת העצבים והרגש שמאחורי התסמינים

מעל הרובד ההורמונלי יושבת מערכת העצבים. כשהגוף שוהה זמן רב במצב של דריכות, עולה הפרשת הקורטיזול, וזה משבש את האיזון בין האסטרוגן לפרוגסטרון ומגביר את הרגישות לכל תנודה הורמונלית. כך סטרס מתמשך הופך PMS קל ל-PMS עוצמתי. וויסות מערכת העצבים הוא לכן חלק מרכזי בתהליך, ולא פרט שולי.

מתחת ללחץ היומיומי יש לעיתים שכבה של טראומות ישנות שלא עובדו, קונפליקטים רגשיים שמצטברים, או חוויות אובדן ושינוי. הגוף זוכר את כל אלה ברמה ביולוגית עמוקה, ולעיתים הם מתבטאים דווקא במחזוריות הנשית.

יש שכבה נוספת שחשוב להזכיר בעדינות. אצל חלק מהנשים ה-PMS מתחזק על רקע קונפליקט סביב הזהות הנשית, ציפיות תפקיד מהמשפחה או תחושה של נתינה בלי גבול. הימים שלפני הווסת, שבהם ההגנות מתרככות, הם לעיתים הזמן שבו כל מה שהצטבר מבקש לעלות. כשמטפלים ברובד הזה ישירות, פעמים רבות גם התסמינים הפיזיים מתחילים להשתנות.

ולפעמים הגוף 'מחזיק' את ה-PMS בשבילנו, כי הוא יוצר אי אלו ימים שבהם מותר להאט, לבכות או לבקש מרחב. לא מתוך שיפוט, אלא מתוך הבנה שלפעמים זו הדרך היחידה שהמערכת מצאה לבקש מנוחה.

המבט של הרפואה הסינית על PMS

ברפואה הסינית, PMS קשור כמעט תמיד לכבד. הכבד אחראי על זרימה חלקה של הצ'י והדם, וגם על הוויסות הרגשי. כשהוא 'תקוע', מסטרס או מתסכול מצטבר, נוצרת סטגנציית צ'י כבד, שמתבטאת בעצבנות, במתח, ברגישות בשדיים ובכאבים לפני הווסת.

הטחול אחראי על ייצור הדם ועל מערכת העיכול. כשהוא חלש, מופיעים נפיחות, חשק למתוק, עייפות וכבדות. שילוב של חולשת טחול עם סטגנציית כבד הוא דפוס קלאסי של PMS.

גם הלב מעורב, שכן הוא משכן הרגש, ואי שקט בו קשור לתנודות מצב הרוח ולקשיי שינה לפני הווסת. ברוב המקרים יש לפחות שניים מהמרכיבים האלה לא מאוזנים בו זמנית, וזו הסיבה שאיזון אמיתי דורש הסתכלות על כל התמונה.

מה ההבדל בגישה הרב-ממדית של MDHM

ב-MDHM פוגשים נשים שחיות עם PMS שחוזר כל חודש, שניסו שינויים בתזונה או תוספים, ועדיין לא הבינו מה באמת מחזיק את התסמינים בעוצמה הזו.

האבחון בונה תמונה שלמה. קינזיולוגיה ו-NAET מאתרות רגישויות ועומסים שמשבשים את הציר ההורמונלי. רפואה סינית ויפנית מזהות אם מדובר בסטגנציית כבד, בחולשת טחול או באי שקט בלב. אבחון של מערכת העצבים מראה את עומק הדריכות, ובדיקת הרובד הרגשי משלימה את התמונה.

התוכנית הטיפולית מותאמת אישית, ומטפלת בשורש שמייצר את התנודות, ולא רק בהקלה זמנית של תסמין. אנחנו לא מבטיחים תוצאות, אבל אנחנו עובדים על הסביבה ההורמונלית, העצבית והרגשית שמשפיעה על המחזוריות. ה-PMS הוא חלק מתחום בריאות האישה הרחב, ואם את מרגישה שהגיע הזמן להבין מה מחזיק אותו אצלך, אפשר לתאם פגישת אבחון ולהתחיל את התהליך.