בעיות פוריות אצל נשים הן תופעה שכיחה, ומאחורי כל מקרה מסתתרת תמונה אישית ושונה. אם הגעת לכאן כי את מתקשה להיכנס להריון, כי המחזור לא סדיר, כי בדיקות הראו FSH גבוה או AMH נמוך, או דווקא כי כל הבדיקות תקינות ובכל זאת ההריון לא מגיע, ואם כבר עברת בירורים, טיפולים הורמונליים או מחזורי טיפול ועדיין אין שינוי, יש לכך סיבה. הגוף לא מקולקל, הוא מגיב לעומס רב-שכבתי. קושי בפריון אינו רק עניין מקומי של שחלה או רחם, אלא ביטוי של מערכת שלמה, הורמונלית, עצבית, אנרגטית ורגשית, שיצאה מאיזון.
בשיטת MDHM אנחנו לא מסתכלים רק על ערך הורמון בודד או על תוצאת בדיקה אחת. אנחנו בוחנים את הגוף במקביל בארבעה ממדים: הממד הפיזי (איזון ההורמונים, תפקוד השחלות והרחם, רעלנים וחומרים משבשי הורמונים, ורגישויות סמויות שמפריעות לקליטה), הממד האנרגטי (מצב הכליות, הכבד והטחול לפי הרפואה הסינית, ומאגר ה-Jing האחראי על הפריון), הממד הרגשי ומערכת העצבים (סטרס כרוני, טראומות וקונפליקטים שלא עובדו, ומידת הוויסות של מערכת העצבים), והממד התודעתי (אמונות מגבילות סביב הריון, הורות וגוף). שינוי אמיתי בפריון קורה כשכמה מערכות חוזרות לאיזון יחד, ולא כשמתמקדים בערך אחד בכל פעם.
האבחון של MDHM לבעיות פוריות מתחיל בהבנה שאותו קושי בפריון נובע אצל כל אישה משורש שונה. אנחנו משלבים חמש שיטות אבחון: קינזיולוגיה, מבחן שריר לאיתור חסמים אנרגטיים ולזיהוי האם השורש המרכזי הוא הורמונלי, רגשי, חיסוני או אנרגטי. NAET, בדיקת רגישויות סמויות למזונות, לחומרים ולהורמונים, שעלולות לשבש את האיזון ההורמונלי ואת הקליטה. רפואה סינית, אבחון לפי הדופק והלשון ומיפוי הסינדרומים (חולשת כליות ומאגר ה-Jing, סטגנציה של צ'י הכבד, חולשת דם וטחול, קור ברחם). רפואה יפנית בעלת דיוק נקודתי גבוה לאיזון מערכת הפריון. ומכשור מתקדם (סנסור) שמודד את מצב מערכת העצבים ואת הורמוני הסטרס.
סריקה מקיפה של פוריות לא מסתכמת בבדיקת FSH או באולטרסאונד של השחלות. אנחנו בוחנים את האיזון ההורמונלי המלא ואת היחס בין ההורמונים, את מצב מערכת העצבים והעומס הרגשי, את הרגישויות הסמויות, את החשיפה לחומרים משבשי הורמונים, ואת התמונה האנרגטית ברפואה הסינית, ובמיוחד את מצב הכליות והכבד. כל זה מתבצע בפגישה אחת, ובסיומה את יוצאת עם הבנה של שורש הקושי האישי שלך ותוכנית טיפול מותאמת אישית.
פוריות תקינה אצל אישה תלויה בשרשרת עדינה של תהליכים שצריכים לקרות בתזמון מדויק: גיוס והבשלה של זקיק בשחלה, ביוץ, מעבר הביצית בחצוצרה, הפריה, ועיבוי רירית רחם שתאפשר השתרשות והחזקת הריון. כל אחד מהשלבים האלה מווסת על ידי מערכת הורמונלית מורכבת ורגישה. בעיות פוריות אצל נשים מתרחשות כשאחד או יותר מהשלבים האלה אינו עובד כשורה, ולעיתים קרובות יש כמה גורמים שפועלים יחד.
הסימנים והמצבים השכיחים:
בעיות פוריות אצל נשים מתבטאות בכמה מצבים שכיחים, ולכל אחד מהם עמוד טיפול ייעודי: הורמון FSH גבוה, רזרבה שחלתית נמוכה (AMH נמוך), מחזור לא סדיר, רירית רחם דקה ואנדומטריוזיס. נשים עם שחלות פוליציסטיות מתמודדות לעיתים גם עם קושי בביוץ, ומי שסובלת מכאבי מחזור עזים תמצא שגם הם חלק מאותה תמונה הורמונלית.
חשוב לדעת: אותו קושי בפריון נובע אצל כל אישה משורש שונה. אצל אחת השורש הוא הורמונלי, אצל השנייה רגישות סמויה או חשיפה לחומרים משבשים, אצל שלישית מערכת עצבים תקועה במצב דחק, ואצל רביעית רובד רגשי עמוק. לכן הטיפול חייב להתחיל מאבחון אישי, ולא מ'פרוטוקול פוריות' אחיד.
לפני שנצלול לשורש הרב-ממדי, חשוב להכיר את התמונה הרפואית-קונבנציונלית המלאה של פוריות האישה: כיצד מאבחנים, מהו הפרופיל ההורמונלי על כל מרכיביו, מהו מסע הביצית מהביוץ ועד ההשתרשות, וכיצד עובד המחזור. כל המידע הזה נכון וחשוב, והוא חלק מהתמונה שאנחנו לוקחים בחשבון.
לפני הבחירה בטיפול חשוב לאבחן את מקור הבעיה. ישנם גורמים רבים שעשויים להשפיע על אי-פריון, אך לעיתים דווקא פרמטרים פשוטים, כמו תזמון לא נכון של יחסי המין, שימוש קודם באמצעי מניעה, או אי-ידיעת זמן הביוץ, הם שגורמים לקושי בכניסה להריון. מעבר לכך, האבחון הרפואי כולל מספר בדיקות:
הפרופיל ההורמונלי הוא כלי חשוב, למעשה בדיקת דם הנעשית בימים 2-3 למחזור. הפרופיל, המהווה בדיקת ערכים הורמונליים שונים, יכול ללמד הרבה על מצב הפריון של האישה ועל בעיות אפשריות המונעות כניסה להריון.
ה-FSH בוחן את המערכת גם בזמן אמת (מה שקורה כרגע במערכת ההורמונלית) וגם כתחזית לעתיד מבחינת פוריות. ערכו אמור לעלות בזמן מסוים של גיוס הזקיקים בשחלה (בימים 3-5 למחזור). בזמן הזה אסטרוגן ופרוגסטרון כמעט ואינם מופרשים, ומה שקובע את ערך ה-FSH הוא הורמון המופרש על ידי מאגר הזקיקים בשחלה. אם המאגר גדול, ערך ה-FSH יקפוץ עד מגבלה מסוימת. אם בימים 3-5 רמת ה-FSH גבוהה יותר, המשמעות היא שיש פחות זקיקים במאגר.
פרופיל הורמונלי תקין מתקיים כאשר בבדיקת דם (בימים 2-3 למחזור) ערכי ה-FSH קטנים מ-10 וערכי האסטרדיול E2 קטנים מ-180. אם ערכי FSH גבוהים מ-10 ובמקביל ערכי אסטרדיול גבוהים מ-250, יש כנראה בעייתיות המצריכה בירור. כאשר הרזרבה השחלתית נמוכה, מתקשה השחלה להגיב לגירוי של FSH, וכתוצאה מכך הגוף מייצר הורמון זה בכמות גדולה יותר. לכן ערכים מוגברים של FSH בדם (בדרך כלל מעל 20 יחידות לליטר) מצביעים על רזרבה שחלתית נמוכה ו/או מיעוט ביציות. יש לזכור כי רמה גבוהה מדי של FSH יכולה להיווצר גם בעקבות גידולים המפרישים גונאדוטרופינים בבלוטת יותרת המוח.
קיים ערך נוסף, הנקרא AFC (Antral Follicle Count), הנבדק באולטרסאונד הבוחן את השחלה. בבדיקה זו מתבוננים על גודל הקבוצה ה'מתחרה' על הגדילה. ככל שגודל הקבוצה גדול יותר, יש יותר רזרבה שחלתית. אם גודל הקבוצה הוא 1, מדובר ברזרבה נמוכה.
רמת האסטרוגן היא הגבוהה ביותר בדרך כלל ביום ה-12 למחזור, מה שגורם להפרשת ה-LH. כלומר השיא של רמות האסטרוגן הוא רגע לפני הביוץ. כשהפרוגסטרון עולה, סימן שהאישה נמצאת במהלך ביוץ, ובזמן זה ערכי הפרוגסטרון נעים סביב 4-5.
אסטרוגן הוא ההורמון העיקרי האחראי על התפתחות הביצית, שבעקבות הבשלתה מגיע הביוץ. אסטרדיול הוא האסטרוגן העיקרי בגוף האדם ולמעשה הורמון המין החשוב ביותר בנשים. הורמון זה נוצר כתוצאה מתהליכי חילוף חומרים המערבים כולסטרול. במהלך תקופת הפוריות של האישה, רוב האסטרדיול מיוצר בתאים הנמצאים בשחלה המכונים Granulosa (גרנולוזה). כמויות קטנות של הורמון זה מיוצרות גם בבלוטת יותרת הכליה (Adrenal).
בנוזל (פלזמת) הדם אסטרדיול קשור בעיקר ל-SHBG (sex hormone-binding globulin). אסטרדיול משמש בנשים כמעין הורמון גדילה של איברי הרבייה. הוא תומך ברירית הנרתיק, בשכבת אפיתל הרחם (אנדומטריום) ובמבנים שונים של השחלה, וכן משפיע על עיבוי שכבת שריר הרחם. מחקרים שונים מראים כי יש לו השפעה גם על שימור ביצית שנמצאת בתהליכי הבשלה בשחלה. תפקיד חשוב נוסף שלו הוא דילול הפרשות וגינלי, מה שמאפשר חדירות טובה יותר לתאי הזרע.
רמות האסטרדיול אמורות לעלות במהלך השלב הפוליקולרי (כלומר בזמן בו מתפתח הזקיק בשחלה), כאשר ערכיו נעים בין 50 ל-150 ומגיעים עד לכ-400 יחידות לפני הביוץ. ערכיו בזמן הביוץ נעים בדרך כלל בין 500 ל-1100. לאחר הביוץ ערך זה יורד, אך מספר ימים לאחריו מתחיל לעלות שוב ועשוי להגיע לרמות של מעל 100.
ישנם מצבים בהם בפרופיל הורמונלי (בדיקת דם הנעשית ביום 3-5 למחזור) ערכי האסטרדיול גדולים מ-200 (לדוגמה ערך של 400) ובמקביל ערך ה-FSH הוא 10. מצב זה מרמז על בעיה, שכן בגלל שקיים משוב שלילי בין הפרשת אסטרדיול להפרשת FSH, ערכי ה-FSH כנראה גבוהים יותר. רמות אסטרדיול תקינות ביום השלישי למחזור אמורות להיות נמוכות, מתחת ל-100-150, מה שמעיד על פעילות שחלתית תקינה. רמות אסטרדיול מעל ל-100 (ביום השלישי למחזור) עלולות לרמז על רזרבה שחלתית נמוכה.
ככל שרמות האסטרדיול עולות, כמות ה-FSH אמורה לרדת (נקרא 'משוב שלילי הורמונלי'). ייתכן שניתקל במצב כזה במחזורים קצרים (בני 21-24 יום), המאפיינים בדרך כלל נשים עם רזרבה שחלתית נמוכה. כבר מהיום השלישי מתחיל שלב פוליקולרי, וביום השלישי למחזור ערכי ה-E2 מגיעים כבר ל-400. אם ה-FSH עדיין עומד על סביבות 10 יחידות, מצב זה מרמז על רמת FSH לא מהימנה. בנשים עם מחזור קצר מומלץ לבצע את הפרופיל ההורמונלי כבר ביום 1-2 למחזור. אם יתרחש הריון, ערכי האסטרדיול (וכן ערכים נוספים של אסטרוגן) יעלו בהשפעת תהליכים המתרחשים בשליה.
חלק מתפקידיו של האסטרדיול הוא לגרום לשגשוג רירית הרחם שמחזיקה את ההריון, להגדלת השדיים לקראת ההנקה העתידית, וכן להכנה של אזור צוואר הרחם לקראת הלידה. ערכי האסטרדיול הגדלים במהלך המחזור גורמים להיפופיזה להפריש את הורמון ה-LH (הורמון המשרה ביוץ) לאחר שרמות האסטרדיול הגיעו לערכים המעידים על בשלות הזקיק. ערכי האסטרדיול הם מדד חשוב לתפקוד השחלתי, וגם למצבים בהם האסטרוגן מתמעט, כפי שקורה במצבי גיל המעבר (מנופאוזה).
הורמון זה מופרש מהגופיף הצהוב והוא קריטי לתמיכה בהריון, להשתרשות, ולמעשה לתקופה של שלושת החודשים הראשונים בהריון, עד שהשליה מתפתחת. לעיתים טפטופים או הכתמות של דם בטרימסטר הראשון עשויים לרמז על בעיה ברמות הפרוגסטרון. ערכיו ביום 3-5 למחזור אמורים להיות 0.5-1.5 יחידות, סביב זמן הביוץ 3-6, וביום ה-21 למחזור 10-80 יחידות. בבדיקת ערכי הפרוגסטרון יש להתייחס תמיד לערכי ה-LH. אם, למשל, ערכי הפרוגסטרון הם 3 וערכי ה-LH הם 8 בערך, עדיין האישה לא ביוצה. אך אם ה-LH כבר נסק ל-40-50, האישה ממש עומדת לבייץ. אחרי הביוץ ערכי ה-LH יורדים, בעוד שרמות הפרוגסטרון עולות (למעלה מ-10). אפילו ערכים של 7.5 יכולים להעיד על ביוץ.
טסטוסטרון עשוי להיות גבוה בנשים עם שחלות פוליציסטיות. TSH הוא ערך המצביע על תפקוד בלוטת התריס. רצוי שהערך יהיה קטן מ-3, ובמצב כזה הסיכוי להרות גדל (נבדק מחקרית). את הפרולקטין בודקים שאינו גבוה מדי, ערך עד 600 נחשב תקין, וערך גבוה מדי עשוי להצביע על בעיה הגורמת לחוסר ביוץ. DHEAS ו-SHBG הם ערכים שבדרך כלל בודקים אצל נשים עם שחלות פוליציסטיות. לעיתים יש בעיות עם אנדרוגנים, ובמצב כזה ערך ה-SHBG יהיה נמוך מדי.
מדוע מופרש ה-LH מההיפופיזה, ומהי השפעתו הקריטית על תהליך הביוץ? נוכחותו גורמת ליצירת חומרים בתוך תאי ה-THECAL בשחלה, המהווים בסיס ליצירת אסטרדיול. הוא מופרש בעקבות רמות גבוהות של E2 (אסטרדיול). לקראת הביוץ, בעקבות רמות גבוהות של אסטרוגן, נוצר גל של הפרשת LH, ולאחר 24-36 שעות משיא הפרשת ה-LH יתרחש הביוץ. למעשה ניתן להגדיר כי LH מסייע להבשלת הביצית ועוזר לה לסיים תהליכי חלוקה בתאים שלה, שהם קריטיים על מנת שהשחלה תוכל להחריג את הביצית החוצה בדרכה אל הרחם. בשיא הפרשת ה-LH ערכיו עשויים להיות 70-80 יחידות, דבר המעיד על קיומו של ביוץ.
The two-cell system: הביצית היא למעשה 'רדומה' בשחלה ומאוד דחוסה. בעקבות תהליכים הורמונליים הזקיק מתחיל להתמלא בנוזלים ומתפתח (גדל) מספר מילימטרים. למעשה בכל חודש השחלה מייצרת איבר. בזקיק יש תאים פנימיים (Granulosa). הגוף נעזר בכולסטרול על מנת לייצר הורמונים, והכולסטרול מגיע לתאים בשחלה המכונים Thecal Cells. בעקבות השפעה של הורמון ה-LH, תאי ה-THECAL מייצרים אנדרוגן, העובר בדיפוזיה לתאי ה-Granulosa. לתאי ה-Granulosa יש קולטנים ל-FSH, והם מתחילים לייצר כתגובה אסטרדיול (Estradiol) העובר בדיפוזיה אל כלי הדם, ולכן בבדיקת דם ניתן למדוד את ערכי האסטרדיול בדם.
רק כאשר רמות האסטרדיול E2 יהיו לפחות 500-600 (וגם זאת למשך יום-יומיים) יופרש ה-LH בעוצמה מההיפופיזה. ה-LH מגיע לביצית ונותן לה מסר הורמונלי 'להתכונן' לסיום חלוקת תאים סמויה בתוכה, ואז היא בוקעת מן השחלה. חריגתה מהשחלה תהיה בערך 12-24 שעות אחרי שיא ה-LH. למעשה, כאשר רמות ה-LH גבוהות, הזקיק בשחלה 'מתכווץ' ומחריג את הביצית מתוכו.
בביוץ נכנסת הביצית לחצוצרה ו'מטיילת' שם לאורך יומיים-שלושה. בזמן זה מופרשים חומרים ש'מניעים' אותה על ידי תריסנים, ונוצרת תנועה גלית בתוך החצוצרה על מנת שהתהליך ילך כשורה. הזרע פוגש בשלב מסוים את הביצית, ואז מתבצעת ההפריה. הזרע נכנס בזמן קיום יחסי המין אל אזור המכונה cervix, שהוא תעלת צוואר הרחם. כושר התנועה שלו מושג באמצעות זנבו (זו אחת הסיבות מדוע במורפולוגיה, שהיא חלק מספירת זרע, בודקים את אחוז הזרעים בעלי זנב תקין).
הזרע נעזר בנוזל מיוחד הנקרא נוזל צוואר הרחם, נוזל המצטבר באמצעות האסטרוגן שאותו הפריש הזקיק בשחלה. כלומר, להפרשת האסטרוגן חלק חשוב לא רק בהכנת רירית הרחם להריון, אלא גם בסיוע לזרע במהלך מסעו בצוואר הרחם ולאחר מכן ברחם. הזרע הוא זעיר מאוד, גודלו כ-30 מיקרון, והמרחק שעליו לעבור מתעלת צוואר הרחם ועד לחצוצרה הוא מספר סנטימטרים.
הביצית 'מחכה' לזרע עד 24 שעות לאחר הביוץ, ולכן יש חשיבות בתזמון היחסים במועד הסמוך לביוץ. על מנת להגדיל את סיכויי ההתעברות, לגוף יש מנגנון שבאמצעותו חלק מתאי הזרע מתועלים מאזור צוואר הרחם לעבר אזורים דמויי כיסים, כך שחלק מתאי הזרע 'מחכים' באזורים אלו, ועקב התנועתיות באזור הם 'מגיחים' בחזרה מהכיסים לעבר החצוצרה.
אומנם תא זרע אחד יכול להפרות ביצית, אך על מנת שתתרחש הפריה צריכים להגיע לביצית לפחות 3000 תאי זרע. מדוע? כי הביצית עטופה בשכבות רבות, ותא זרע בודד לא תמיד מסוגל 'לפרוץ' את המחסומים הרבים. לכן קבוצת תאי זרע 'משתפת' פעולה על מנת לחדור את הביצית, וקבוצה זו מכונה 'קבוצת חדירה'. פרמטר חשוב בספירת זרע הוא נפח הנוזל, והתהליך שתואר כאן מסביר מדוע חשוב נפח נוזל גבוה בספירת זרע של הגבר.
מה קורה מתהליך ההפריה ואילך? העובר עובר חלוקה. הגוף 'אותת' לגופיף הצהוב (על ידי הורמון HCG) שימשיך את פעילותו מהשחלה, ובעקבות שדר זה אין התנוונות של הגופיף הצהוב (הגופיף הצהוב בשחלה הוא למעשה הזקיק שהבשיל וחרג, ביוץ, מהשחלה). בשלב ההשתרשות חייבת נוכחות תקינה של פרוגסטרון. כמובן שנדרשת גם רירית מעובה עם כלי דם, ועובר 'תקין', כלומר שבוצעה בו חלוקה טובה בשלב יצירתו. עובי הרירית אמור להיות לפחות 6-7 מ"מ, ורצוי אף יותר (כ-8-10 מ"מ).
מחזור תקין נמשך 28-32 יום, ובו כשלושה עד חמישה ימי דימום. בדרך כלל הביוץ מתקיים כ-14 יום לפני הווסת העתידית.
השחלה, מאגר של ביציות: הזקיקים בשחלה נוצרים עוד בימיה של האישה כעוברית. בהתחלה קיימים בין שלושה לחמישה מיליון זקיקים, ומאותו רגע מאגר זה מתחיל להידלדל. גיל 14-20 הוא גיל הפוריות האולטימטיבי. גודל השחלה הוא 2.5-4 ס"מ. בשחלה, לאחר הביוץ, נוצר גופיף צהוב המפריש פרוגסטרון, שהוא קריטי להמשך ההריון (תומך בשק ההריון שהשתרש עד להתפתחות השליה במועד מאוחר יותר). אם לאישה יש שחלה אחת, היא זו שתבייץ בכל חודש, כי שם תהיה תגובה ל-FSH. כל אישה תחווה בין 600 ל-800 ביוצים בחיים (הביוץ יתרחש במרבית הנשים בין הגילאים 12 ל-50 בקירוב).
זקיקים: בשבוע ה-20 של ההריון, העוברית כבר מחזיקה במאגר של 6-7 מיליון ביציות. בלידה נותרים 1-2 מיליון זקיקים. כאשר מגיעים לגיל ההתבגרות נותרים רק כ-300,000-400,000 זקיקים, ומתוכם כ-400 זקיקים ייקחו חלק בתהליך הביוץ לאורך החיים.
ביוץ: בדרך כלל הביוץ הוא 14 יום מהיום בו התרחש הדימום החזק ביותר (גם אם יש מספר ימים בהם זרם הדימום חלש, נספור מהיום בו התרחש הדימום החזק ביותר). דרך נוספת לזהות ביוץ מתקרב היא מעקב אחר ההפרשות, הנראות כמו 'דמוי חלבון ביצה'. במועד זה מומלץ לקיים יחסי מין יום כן יום לא, למשל כשבוע. מקור ההפרשות הוא מההורמון E2 (אסטרדיול), וכאשר רמתו גבוהה, המערכת ההורמונלית נותנת פקודה להפרשת הורמון LH שיגרום לביוץ.
חשוב לציין כי כל ביצית שתחרוג בסופו של דבר מהשחלה עוברת 'מסע' ארוך בן כחצי שנה. רוב הביציות בשחלה הן במצב 'רדום', וכאשר ביצית מסוימת 'מתעוררת' על ידי התהליכים ההורמונליים בשחלה, היא מתעוררת כארבעה חודשים עד חצי שנה לפני הביוץ המשוער. לכן איכות הביציות מושפעת ממצב הגוף לאורך החודשים שקדמו לביוץ.
המידע הרפואי הזה חשוב והכרחי להבנת התמונה, אבל הוא מתאר בעיקר את ה'מה' ואת הערכים, פחות את ה'למה'. הוא לא תמיד מסביר מדוע אצל אישה אחת הרזרבה יורדת מוקדם, מדוע אצל אחרת הביוץ אינו סדיר, או מדוע הבדיקות תקינות וההריון בכל זאת לא מגיע. ב-MDHM אנחנו רואים שכבות נוספות מתחת לערכים, הורמונליות, עצביות, אנרגטיות ורגשיות, שמחזיקות את חוסר האיזון במקום. על זה נדבר בשאלה הבאה.
הגוף לא מקולקל, הוא מגיב לעומס רב-שכבתי. גם הפריון אינו 'מתקלקל' מעצמו. הוא מגיב לסביבה הורמונלית, עצבית, אנרגטית ורגשית שיצאה מאיזון. בשיטת MDHM אנחנו רואים את הקושי בפריון בארבעה ממדים שפועלים יחד. זו בדיוק הנקודה שבה רוב הגישות מפספסות, כי הן בודקות ממד אחד בלבד.
כמה גורמים שמצטברים ומשפיעים זה על זה:
סטרס כרוני שולח את מערכת העצבים למצב כוננות מתמשך (Fight or Flight). מבחינה ביולוגית, כשהגוף 'מרגיש' שאינו בסביבה בטוחה, הוא נותן עדיפות להישרדות ולא לרבייה. הקורטיזול הגבוה שמופרש בסטרס מתחרה על אותם משאבים הורמונליים, פוגע בביוץ ובאיזון בין אסטרוגן לפרוגסטרון, ומקשה על השחלות לתפקד באופן מיטבי. וויסות מערכת העצבים הוא לכן אחד הגורמים המרכזיים בפריון, ולא פרט שולי. זו אחת הסיבות שנשים נכנסות להריון דווקא אחרי שהן 'מרפות', מפסיקות טיפולים או יוצאות לחופשה.
טראומות ישנות שלא עובדו, קונפליקטים רגשיים שמצטברים, חוויות אובדן או שינויי חיים, כל אלה מאוחסנים בגוף ברמה ביולוגית עמוקה, ולעיתים מתבטאים דווקא במערכת ההורמונלית ובפריון.
יש שכבה נוספת שחשוב להזכיר בעדינות. אצל חלק מהנשים, קושי בפריון מופיע או מחמיר אחרי חוויות כמו אובדן הריון או ילד קודם, פגיעה ברובד האינטימי, או על רקע פחד עמוק (ולעיתים לא מודע) מהורות, מלידה, או מהשינוי העצום שילד מביא. לעיתים יש קונפליקט בזוגיות, תחושת חוסר ביטחון לגבי 'האם זה הזמן' או 'האם זה המקום הנכון'. הגוף זוכר את החוויות האלה ברמה ביולוגית עמוקה, והקושי בקליטה הוא לעיתים הביטוי שלהן. לא תמיד יש קשר ישיר בזמן, ולא תמיד זה מודע. אבל כשמטפלים ברובד הזה ישירות, פעמים רבות גם התמונה הפיזית מתחילה להשתנות.
ויש שכבה עדינה נוספת. לפעמים הגוף 'מחזיק' את חוסר האיזון בשבילנו, כדרך להגן מפני שינוי שמרגיש מאיים, לשמור על תחושת שליטה, או לבקש מנוחה ותשומת לב שלא ידענו לבקש אחרת. לא מתוך שיפוט, אלא מתוך הבנה, שלגוף יש חוכמה משלו. כשמערכת העצבים לומדת להירגע ולהרגיש בטוחה, הגוף יכול להתחיל לשחרר את ההחזקה.
ברפואה הסינית, הפריון נשען בראש ובראשונה על הכליות, שאוצרות את מאגר ה-Jing, אנרגיית החיים והרבייה. חולשת כליות, ובמיוחד עם הגיל או אחרי עומס מתמשך, פוגעת באיכות הביציות וברזרבה השחלתית. גורם מרכזי שני הוא סטגנציה של צ'י הכבד, שאחראי על תנועת הדם והאנרגיה ועל הוויסות הרגשי, וכשהוא תקוע נפגעים סדירות המחזור והביוץ. הטחול אחראי על ייצור הדם, החיוני לעיבוי רירית הרחם, וחולשתו מובילה לרירית דקה. לעיתים מצטבר גם קור ברחם, שמקפיא את זרימת הדם ומקשה על ההשתרשות. הלב, לפי הרפואה הסינית, קשור לרחם בקשר ישיר, ולכן מתח רגשי 'יורד' ופוגע בפריון. הטיפול מתמקד בחיזוק הכליות, בהזרמת צ'י הכבד והדם, בחימום הרחם ובהרגעת הלב. ברוב המקרים יש לפחות שניים מהמרכיבים האלה לא מאוזנים בו זמנית.
אצלנו האבחון הוא חצי מהריפוי. כשמבינים מה באמת מחזיק את חוסר האיזון ההורמונלי ואת הקושי בפריון, אפשר לבנות תוכנית טיפול שמטפלת בשורש ולא רק בערך בדיקה.
נשים רבות מקבלות את אותה אבחנה כללית, 'בעיית פוריות', אבל המקור שונה לחלוטין. אצל אחת השורש הוא הורמונלי, אצל השנייה רגישות סמויה או חשיפה לחומרים משבשים, אצל שלישית מערכת עצבים תקועה בדחק, ואצל רביעית רובד רגשי עמוק. לכן, בכל מקרה של קושי בפריון, חשוב לבצע אבחון מעמיק שמאתר את שורש הבעיה האישי. אנחנו משלבים חמש שיטות אבחון שעובדות יחד:
מבחן שריר שמאפשר לגוף לתקשר איתנו ישירות. דרך תגובות שריריות אנחנו מאתרים חסמים אנרגטיים ומבינים האם השורש המרכזי הוא הורמונלי, רגשי, חיסוני או מבני. הקינזיולוגיה עוזרת לתעדף ולהבין מאיפה להתחיל את הטיפול אצל כל אישה.
בדיקת רגישויות סמויות למזונות, לחומרים סביבתיים ואף להורמונים עצמם. רגישויות אלו יכולות לשבש את האיזון ההורמונלי, לייצר דלקתיות ולהפריע לקליטה ולהשתרשות, ולעיתים הן הסיבה שטיפולי פוריות אחרים לא מצליחים. זיהוי וניטרול הרגישויות הוא חלק חשוב באבחון.
אבחון לפי מישוש הדופק והתבוננות בלשון. בודקים במיוחד את מצב הכליות (מאגר ה-Jing ואיכות הביציות), את הכבד (סטגנציה של צ'י ודם וסדירות המחזור), את הטחול (ייצור הדם ועיבוי הרירית) ואת הרחם (קור או קיפאון). מיפוי הסינדרומים הסיניים מאפשר טיפול מדויק שמותאם לתמונה האנרגטית הספציפית שלך.
שיטת אבחון בעלת דיוק נקודתי גבוה, שמאתרת נקודות ספציפיות לאיזון מערכת הפריון, להזרמת הדם באגן ולהרגעת מערכת העצבים. עובדת ברמה עדינה ועמוקה, ומתאימה במיוחד לנשים שמערכת העצבים שלהן תקועה במצב כוננות.
מודד לחות וטמפרטורת כף היד כדי לזהות רמות של הורמוני סטרס וחסמים אנרגטיים. נותן לנו מדידה אובייקטיבית של מצב מערכת העצבים, שהוא אחד הגורמים המרכזיים בקושי בפריון.
אנחנו בוחנים האם מערכת העצבים מווסתת או תקועה במצב כוננות, ומאתרים אם יש שכבות רגשיות, סביב הורות, אובדן, זוגיות או ביטחון, שתורמות לחוסר האיזון. בלי הרובד הזה, האבחון לא שלם.
מעטפת הטיפולים שלנו בבעיות פוריות משלבת את כל מה שעלה באבחון הרב-ממדי. לכל אישה בונים תוכנית טיפול מותאמת אישית, ובכל פגישה משלבים כמה שיטות יחד. המטרה אינה 'לתקן ערך הורמון', אלא להחזיר את המערכת ההורמונלית, העצבית והאנרגטית לאיזון, ולייצר סביבה גופנית שמאפשרת ביוץ, קליטה והחזקת הריון.
הרפואה הסינית היא המסגרת שמחזיקה את שאר הטיפולים יחד. היא מסתכלת על כל התמונה, מחזקת את הכליות (מאגר ה-Jing והפריון), מאזנת את הכבד והטחול, מזרימה את הדם ומחממת את הרחם. זוהי גישה מערכתית שעובדת על שורש חוסר האיזון. גישה הוליסטית לאיזון של האיברים הפנימיים, האנרגיה והמרידיאנים. משלבת אבחון לפי דופק ולשון, דיקור, וטיפול בצמחי מרפא לפי הצרכים האישיים. כל הטיפולים ברפואה סינית.
דיקור סיני לפוריות מבוסס על האבחנה הסינית והסינדרומים שזוהו. הטיפול ממוקד בחיזוק הכליות, בהזרמת צ'י הכבד והדם, בעיבוי רירית הרחם ובהסדרת הביוץ והמחזור. מחקרים רבים מצביעים על תרומת הדיקור לפוריות, גם באופן עצמאי וגם בשילוב עם טיפולי IVF. פתיחת חסימות במרידיאנים ואיזון האיברים הפנימיים שמשפיעים על האזור הסובל. עובד עם תמונת אבחון רחבה שלוקחת בחשבון את כל הגוף ולא רק את הנקודה הסימפטומטית. מידע נוסף על דיקור סיני.
פורמולה מותאמת אישית של צמחי מרפא סיניים שמחזקת את הכליות, מזינה את הדם, מזרימה את צ'י הכבד ומחממת את הרחם כשיש קור. הצמחים נלקחים מדי יום ומאפשרים השפעה רצופה בין הפגישות, ותומכים באיכות הביציות, בעיבוי הרירית ובסדירות המחזור. פורמולה מותאמת אישית של צמחי מרפא סיניים שתומכת בתהליך הריפוי מבפנים. הצמחים נבחרים לפי האבחון הרב-ממדי ולפי הצרכים הספציפיים של המטופל. כל המידע על צמחי מרפא סיניים.
טיפול ברגישויות סמויות (למזון, לחומרים ולהורמונים) שעלולות לשבש את האיזון ההורמונלי ולהפריע לקליטה. האבחון נשען על בדיקת רגישות עצבית בקינזיולוגיה, והטיפול מתבצע בנקישות עדינות בנקודות אנרגטיות, ומאפשר איזון של המערכת החיסונית והעצבית שמשפיעות בתורן על מערכת הרבייה. זיהוי וטיפול ברגישויות סמויות (למזון, חומרים, הורמונים, חומרי סביבה) שיוצרות דלקת כרונית או תגובות אוטואימוניות בגוף. במקרים רבים אלו הסיבה האמיתית לכך שטיפולים אחרים לא מצליחים להחזיק. עוד על שיטת NAET.
טיפול ברובד הרגשי שמחזיק את חוסר האיזון. כשמתחת לקושי בפריון יש סטרס כרוני, חרדה, אובדן או קונפליקט סביב הורות, השילוב של אקופרסורה ועיבוד רגשי מאפשר לשחרר את העומס שמאוחסן בגוף. מסייע במיוחד לנשים בתהליכי פוריות ארוכים ומתישים. שילוב של אקופרסורה ועיבוד רגשי. מתאים לטראומות, קונפליקטים רגשיים ועומסים שלא עובדו, שמאוחסנים בגוף ומחזיקים את הסימפטום הפיזי במקום. פרטים על טיפולי TFT ו-EFT.
תזונה היא כלי מרכזי בפוריות. המטרה היא לתמוך באיזון ההורמונלי, לשפר את איכות הביציות, להפחית דלקתיות ולאזן את המשקל וה-BMI כשצריך. התזונה נבנית אישית לפי האבחון, ולא לפי 'דיאטת פוריות' אחת לכולן. התאמת תזונה אישית על בסיס האבחון הרב-ממדי. המטרה היא להפחית טריגרים תזונתיים שמזינים דלקת, ולתמוך באיברים החלשים שעלו באבחון. מידע על תזונה בהתאמה אישית.
אימון של מערכת העצבים לעבור למצב גלי אלפא, מצב של רוגע עמוק שבו הגוף יכול להיכנס לוויסות ולשיקום. אצל נשים שמערכת העצבים שלהן תקועה במצב כוננות כרוני, ובמיוחד אחרי תהליכי פוריות מלחיצים, זהו מפתח להחזרת האיזון ההורמונלי. אימון של מערכת העצבים לעבור למצב גלי אלפא, שהוא מצב נינוחות עמוק שבו הגוף יכול להיכנס לוויסות ולשיקום. מתאים במיוחד למצבי כוננות כרוניים שלא נכנסים למנוחה. עוד על תיכנות המוח לגלי אלפא.
הטיפול מותאם גם לנשים שעוברות במקביל טיפולי פוריות רפואיים (IUI, IVF), ובמקרים אלה הוא משתלב עם הטיפול הקונבנציונלי ותומך בו, מבלי להחליף אותו.
זו בדיוק התופעה שנקראת 'פוריות בלתי מוסברת', והיא שכיחה מאוד. בדיקות רפואיות בודקות ערכים ומבנה, אבל לא תמיד בודקות את מצב מערכת העצבים, רגישויות סמויות, חשיפה לחומרים משבשי הורמונים או רבדים רגשיים. בשיטת MDHM אנחנו מחפשים דווקא את השכבות שלא נבדקו, ופעמים רבות שם מסתתר השורש.
כן, ולרוב הוא משתלב היטב. הטיפול הרב-ממדי תומך בגוף לפני ואחרי החזרת עוברים, מסייע לאזן את ההורמונים, לשפר את זרימת הדם לרחם ולהרגיע את מערכת העצבים שנמצאת בעומס בתהליכי פוריות. אנחנו עובדים לצד הצוות הרפואי, לא במקומו.
ערכי AMH ו-FSH מעידים על הרזרבה השחלתית, אבל הם לא חזות הכל. איכות הביציות, זרימת הדם לשחלות ומצב מערכת העצבים משפיעים גם הם על הסיכוי להרות. אנחנו עובדים על שיפור הסביבה ההורמונלית והאנרגטית שתומכת בזקיקים. ראי גם הורמון FSH גבוה ורזרבה שחלתית נמוכה.
'רק תירגעי' זה לא עצה, וזה גם לא הוגן. אבל יש בסיס ביולוגי אמיתי לקשר: סטרס כרוני מציף את הגוף בקורטיזול, שמשבש את האיזון ההורמונלי ואת הביוץ. ההבדל הוא שאנחנו לא אומרים לך 'תירגעי', אלא עובדים בפועל על וויסות מערכת העצבים בכלים ממשיים.
בכלל לא. אנחנו לא ממעיטים ברפואה הקונבנציונלית, והטיפול שלנו משתלב איתה. המטרה שלנו היא לטפל בשכבות הנוספות, ההורמונליות, העצביות, האנרגטיות והרגשיות, שתרופה או פרוצדורה לבדן לא נוגעות בהן, וכך להגדיל את הסיכוי שהגוף יגיב טוב יותר.
זה תלוי בשורש האישי, בגיל, בוותק של הקושי ובמצב מערכת העצבים, ולכן לא נכון לתת מספר אחיד. חשוב לזכור שביצית עוברת מסע של כחצי שנה עד הביוץ, ולכן עבודה על איכות הסביבה ההורמונלית היא תהליך. אנחנו לא מבטיחים תוצאות. מה שאנחנו כן מבטיחים זה תהליך מסודר: אבחון רב-ממדי, תוכנית מותאמת אישית, ועבודה על שורש הבעיה. היועצת שלנו תוכל להעריך את התמונה שלך בשיחה אישית.
קושי בפריון שלא מטפלים בשורש שלו לא 'מסתדר מעצמו' עם הזמן, ובמקרים רבים דווקא הזמן הוא גורם מכריע. ככל שמתחילים מוקדם יותר ובגישה רחבה יותר, כך התמונה ההורמונלית והאנרגטית טובה יותר, וכך גדל הסיכוי.
טיפול הורמונלי או מחזורי IVF חוזרים יכולים לסייע, אבל הם לא תמיד נוגעים בשורש, ברגישויות, בחשיפה לחומרים משבשים, במערכת עצבים תקועה בדחק או ברובד הרגשי. כשהשורש לא מטופל, פעמים רבות התהליך מתארך ומתיש, וכל מחזור שנכשל מוסיף עומס רגשי שמחמיר את התמונה.
גם כשהדרך עד כה היתה ארוכה ומאכזבת, יש מה לעשות. הגוף הוא מערכת דינמית, וכשמחזירים כמה רבדים לאיזון יחד, ההורמונלי, העצבי, האנרגטי והרגשי, נוצרת סביבה טובה יותר לקליטה. ההמלצה שלנו: לא להמתין סתם 'עוד כמה חודשים', אלא להתחיל מאבחון שמסתכל על כל התמונה.
כאן תוכלו לקרוא, להאזין ולצפות בתכנים מעולמות הבריאות הטבעית וההוליסטית מפי מיטב המומחים שלנו
המטופלים שלנו נהנים משירות וטיפול ברמה הכי גבוהה. מעטפת טיפולים וליווי אישי צמוד לכל אורך מסע הריפוי.
המטופלים שלנו נהנים משירות וטיפול ברמה הכי גבוהה. מעטפת טיפולים וליווי אישי צמוד לכל אורך מסע הריפוי.
ערכת MDHM למיגרנה
לטיפול בשורש הבעיה ולא רק בהקלה זמנית
חיבור לב־רחם לתמיכה בפוריות
חיזוק, איזון ובריאות מבפנים
ערכה טבעית לחיזוק ואיזון הגוף
להכין את הגוף לקליטה מיטבית להריון
