פסוריאזיס - מה העור מנסה לבטא?

העור מתלקח, נרגע, וחוזר. השאלה היא מה מזין את הדלקת מתחת לפני השטח.

מהי פסוריאזיס

פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית ואוטואימונית, שבה מערכת החיסון מאיצה את התחדשות תאי העור ויוצרת כתמים אדומים מכוסים קשקשת. היא מתלקחת ונרגעת לסירוגין, ומושפעת חזק מסטרס, מזיהומים ומהעונה. היא שכיחה, כרונית, ולא מדבקת.

חשוב לומר משפט אחד: הגוף לא מקולקל, הוא מגיב לעומס רב-ממדי. דלקת כרונית בעור היא לא רק 'תקלה' מקומית, אלא תגובה של מערכת שלמה שנמצאת בעומס. העור לרוב מבטא כלפי חוץ משהו שקורה עמוק יותר בפנים.

הרפואה הקונבנציונלית מנהלת את המחלה היטב, ואסור לוותר על הטיפול שלה. אבל אצל רבים ההתלקחויות חוזרות, ונשארת השאלה למה הגוף ממשיך להדליק את העור שוב ושוב. כשמסתכלים רק על הרובד שנראה בעין, מפספסים את מה שמזין את הדלקת מלמעלה.

המידע הרפואי-קונבנציונלי על פסוריאזיס

ברמה הרפואית פסוריאזיס היא מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את העור ומזרזת את מחזור חייו, כך שתאים מצטברים מהר מדי ויוצרים את הכתמים והקשקשת. הנטייה גנטית, וההתלקחויות מופעלות על ידי טריגרים.

הטריגרים המוכרים כוללים סטרס נפשי משמעותי, זיהומים כמו דלקות גרון, תרופות מסוימות, מזג אוויר קר ויבש, ופציעות עור. בחורף ההתלקחויות נוטות להחמיר. הקשר לסטרס עובד לשני הכיוונים: לחץ מצית התלקחות, וההתלקחות עצמה, עם הגרד והמראה, מגבירה מצוקה, בושה וחרדה.

הטיפול הקונבנציונלי נע ממשחות מקומיות, דרך טיפולי אור, ועד תרופות סיסטמיות ותרופות ביולוגיות שמווסתות את המערכת החיסונית. אלה כלים אמיתיים וחשובים. אבל ניהול הסטרס נחשב כיום חלק מהטיפול עצמו, וכאן נכנסת שאלת השכבות שמתחת. על זה נדבר בשאלה הבאה.

השכבה הרגשית ומערכת העצבים

סטרס הוא אחד הטריגרים החזקים ביותר לפסוריאזיס, ומערכת העצבים עומדת במרכז. כשאדם חי לאורך זמן בדריכות, המערכת הסימפתטית נשארת דלוקה, הגוף משחרר הורמוני סטרס שמשפיעים על מערכת החיסון, והנטייה לתגובה דלקתית בעור עולה.

מעבר ללחץ היומיומי, יש שכבה של טראומות ישנות שלא עובדו, חוויות אובדן, וקונפליקטים רגשיים שמצטברים. מערכת העצבים זוכרת עומס כזה ומחזיקה את הגוף בכוננות, וגם העור משלם על כך.

יש שכבה נוספת שחשוב להזכיר בעדינות: העור הוא הגבול בינינו לבין העולם, המקום שבו מגע וקרבה נפגשים. אצל חלק מהאנשים פסוריאזיס מתלקחת סביב חוויות של ניתוק או קרבה שנפגעה, תחושת 'אני צריך מגן', או קונפליקט בין הרצון להיראות לבין הרצון להסתתר. הגוף זוכר את החוויה הזו ברמה עמוקה, והעור לעיתים מבטא אותה. לא תמיד יש קשר ישיר בזמן, ולא תמיד זה מודע. אבל כשמטפלים ברובד הזה ישירות, פעמים רבות גם הסימפטום הפיזי מתחיל להשתנות.

ולפעמים הגוף 'מחזיק' את ההתלקחות בשבילנו, כמו שריון שמרחיק אחרים ברגעים שבהם קרבה מרגישה מסוכנת. זה אף פעם לא אשמה ולא בחירה מודעת, אלא דרך של הגוף לשמור. כשמבינים את זה בלי שיפוט, נפתחת אפשרות לשחרר.

מה אומרת הרפואה הסינית על מחלות עור

ברפואה הסינית העור קשור קודם כל לריאות ולמעי הגס, שאחראים על ההגנה החיצונית של הגוף ועל ה'גבול' שלו. הרגש הקשור לריאות הוא עצב ואבל, ולכן אובדן או פרידה שלא עובדו יכולים להתבטא דווקא בעור.

דלקת וכתמים אדומים נתפסים לרוב כביטוי של 'חום' ו'לחות-חום' בדם. חום בדם מופיע כאדמומיות והתלקחות, והוא מתעצם מלחץ רגשי מתמשך ומכעס כבוש.

הכבד, שאחראי על זרימה חלקה של הרגש, 'מזין' את החום הזה כשהוא תקוע. סטגנציה של צ'י הכבד הופכת עם הזמן לחום שעולה ומתבטא בעור, וזו אחת הסיבות שהתלקחויות מחמירות בתקופות של מתח.

ברוב המקרים יש לפחות שניים מהמרכיבים האלה לא מאוזנים בו זמנית: חולשה של הריאות והגבול, חום ולחות בדם, וסטגנציה של הכבד. לכן איזון של שכבה אחת בלבד לרוב לא מספיק.

מה ההבדל בגישה הרב-ממדית של MDHM

ההבדל הוא שבמקום לטפל רק בעור, מסתכלים על כל השכבות שמזינות את הדלקת יחד. בשיטת MDHM פוגשים אנשים שכבר מטופלים רפואית בעור, ומחפשים גם להרגיע את מה שמצית את ההתלקחויות מלמעלה.

האבחון בונה תמונה שלמה. קינזיולוגיה ו-NAET מאתרים חסמים ורגישויות למזונות וחומרים שמגרים את הגוף, רפואה סינית ויפנית קוראות את מצב הריאות, הכבד והדם, אבחון של מערכת העצבים בודק אם הגוף תקוע במצב דריכות, ובדיקה של הרובד הרגשי מבררת אילו קונפליקטים עדיין מחזיקים את העומס.

התוכנית הטיפולית מותאמת אישית, ומטפלת בשורש: גם ברגישויות ובתזונה, גם בוויסות מערכת העצבים, וגם ברובד הרגשי שמאחורי הדלקת. חשוב לומר שוב: הגישה הזו משלימה את הטיפול הרפואי ואינה מחליפה אותו.

אם אתה מתמודד עם פסוריאזיס שממשיכה להתלקח למרות הטיפול, אני מזמין אותך לפגישת אבחון רב-ממדית, שבה נבין יחד מה מזין את הדלקת ונבנה תוכנית שמתאימה בדיוק לך, לצד הטיפול הרפואי שלך.