מעט אנשים יודעים שסטרס מעלה ישירות את רמת הסוכר בדם. כשהגוף במצב דריכות, הקורטיזול משחרר סוכר אגור כדי לתת אנרגיה ל'בריחה או לחימה'. כשהמצב הזה כרוני, רמות הסוכר נשארות גבוהות והתאים נעשים פחות רגישים לאינסולין. וויסות מערכת העצבים הוא לכן חלק אמיתי באיזון הסוכר, ולא המלצה כללית.

מתחת ללחץ היומיומי יש לעיתים שכבה של טראומות ישנות שלא עובדו, קונפליקטים רגשיים שמצטברים, או חוויות אובדן ושינויי חיים. הגוף זוכר את כל אלה, ולעיתים הם מתבטאים דווקא בחילוף החומרים.

יש שכבה נוספת שחשוב להזכיר בעדינות. הסוכר קשור למתיקות, ובשפת הגוף סוכרת מופיעה לעיתים על רקע תחושה שנגזלה ה'מתיקות' מהחיים, או על רקע התנגדות ורצון 'לדחוף משהו החוצה' מתוך החיים. כשמטפלים ברובד הזה ישירות, פעמים רבות גם האיזון המטבולי נעשה קל יותר.

ולפעמים הגוף 'מחזיק' את המצב הזה בשבילנו, כקריאה לעצור, לטפל בעצמנו ולשים גבול לעומס. לא מתוך שיפוט, אלא מתוך הבנה שזו לעיתים הדרך שהמערכת מצאה לבקש שינוי.