שינה גרועה - למה מערכת העצבים לא נותנת לישון?

מערכת העצבים היא השחקן המרכזי בשינה. כדי להירדם, הגוף צריך לעבור מהמערכת הסימפתטית, זו של 'הילחם או ברח', למערכת הפאראסימפתטית, זו של מנוחה ועיכול. אצל אנשים עם שינה גרועה, הענף הסימפתטי נשאר דלוק גם בלילה, הקורטיזול נשאר גבוה, והמחשבות רצות דווקא כשמכבים את האור.

מעבר ללחץ היומיומי, יש שכבה של טראומות ישנות שלא עובדו, קונפליקטים רגשיים שמצטברים, וחוויות אובדן. מערכת העצבים זוכרת עומס כזה, וממשיכה להחזיק את הגוף בכוננות גם שנים אחרי.

יש שכבה נוספת שחשוב להזכיר בעדינות: שינה היא מעשה של הרפיה ושל אמון, הסכמה עמוקה של הגוף 'לוותר על השליטה' ולהיות לא מודע לכמה שעות. אצל חלק מהאנשים שינה גרועה מופיעה אחרי תקופה שבה העולם הרגיש לא בטוח, או שבה דריכות מתמדת הרגישה הכרחית, למשל סביב איום אמיתי, טיפול במישהו, או תקופה שלא היה אפשר להרשות לעצמך להתפרק. הגוף זכר את החוויה הזו ברמה ביולוגית עמוקה, ולמד שלהירדם זה מסוכן. לא תמיד יש קשר ישיר בזמן, ולא תמיד זה מודע. אבל כשמטפלים ברובד הזה ישירות, פעמים רבות גם השינה מתחילה להשתנות.

ולפעמים הגוף 'מחזיק' את הערות בשבילנו, כמו שומר שלא מרשה לעצמו להירדם, או כי הלילה הוא הזמן השקט היחיד שנשאר. זה אף פעם לא אשמה ולא בחירה מודעת, אלא דרך של הגוף לשמור. כשרואים את זה בלי שיפוט, נפתחת אפשרות לשחרר.