לא בבית. לא על הפרקט. לא על הרצפה.
על דשא אמיתי. על חול ים. על אדמה.
אם אתם כמו רוב האנשים, כנראה שעברו שבועות, חודשים ואולי אפילו שנים.
וזה די מדהים.
במשך מאות אלפי שנים הגוף האנושי היה במגע יומיומי עם הקרקע. הלכנו יחפים, עבדנו באדמה, ישבנו על סלעים, טיפסנו על עצים וחיינו קרוב לטבע.
ואז, בתוך כמה עשרות שנים בלבד, הכול השתנה.
עברנו לרצפות בטון, למגדלי משרדים, למכוניות, לנעליים עם סוליות גומי עבות ולבתים שמנתקים אותנו כמעט לחלוטין מהמגע הישיר עם הקרקע.
אנחנו מוקפים במסכים, תאורה מלאכותית, רעש בלתי פוסק ועומס מתמשך, אבל כמעט ואיננו נוגעים באדמה עצמה.
גם כפות הרגליים שלנו, שנועדו להרגיש את הקרקע, לעבוד, לאזן את הגוף ולהעביר מידע למוח, נמצאות רוב שעות היום בתוך נעליים.
האם ייתכן שהגוף שלנו משלם על כך מחיר?
בשנים האחרונות יותר ויותר חוקרים מנסים לענות בדיוק על השאלה הזאת.
קרקוע, או Grounding, הוא מגע ישיר של הגוף עם פני כדור הארץ.
הליכה יחפה על דשא. הליכה על חול. עמידה על אדמה. ישיבה על סלע. או כל מצב שבו העור נוגע ישירות בקרקע.
לפי התיאוריה, כאשר הגוף נמצא במגע ישיר עם הקרקע מתקיימת השוואת פוטנציאלים חשמליים בין הגוף לבין כדור הארץ.
מחקרים שונים בחנו האם לתהליך זה יש השפעה על מערכות שונות בגוף, אך נכון להיום מדובר בתחום מחקר מתפתח, והראיות עדיין אינן חד משמעיות.
כשאנחנו שומעים את המילה 'חשמל', רובנו חושבים על שקע בקיר או על סוללה.
אבל האמת היא שגם הגוף שלנו פועל באמצעות חשמל.
כל מחשבה, כל תנועה, כל פעימת לב וכל תחושה מבוססות על אותות חשמליים זעירים.
המוח מתקשר עם הגוף באמצעות דחפים חשמליים העוברים לאורך מערכת העצבים.
שרירי הלב מתכווצים בזכות פעילות חשמלית מדויקת.
כל תא בגוף שומר על הפרש מתחים חשמלי בין פנים התא לחלקו החיצוני. הפרש זה, הנקרא פוטנציאל ממברנה, חיוני לפעילות התקינה של התא.
גם בדיקות רפואיות מוכרות מבוססות על כך.
בדיקת ECG מודדת את הפעילות החשמלית של הלב.
בדיקת EEG מודדת את הפעילות החשמלית של המוח.
בדיקת EMG מודדת את הפעילות החשמלית של השרירים.
במילים אחרות, החיים עצמם הם גם תהליך חשמלי.
לכן, אין זה מפתיע שחוקרים בודקים האם לסביבה החשמלית שבה אנו חיים, ולמגע הישיר עם הקרקע, יכולה להיות השפעה כלשהי על הגוף.
חשוב להדגיש שנכון להיום אין הוכחה שמגע עם הקרקע משנה באופן משמעותי את הפעילות החשמלית של הגוף או משפר את תפקוד התאים, אך מדובר בשאלה מחקרית מעניינת שנבחנת בשנים האחרונות.
במשך כמעט כל ההיסטוריה האנושית האדם היה מחובר לאדמה.
הוא הלך יחף.
ישן על הקרקע.
עבד בשדות.
צעד על חול, סלעים ועשב.
כפות הרגליים קיבלו ללא הפסקה מידע תחושתי מהקרקע, והגוף היה חשוף למחזורי האור, לטמפרטורות המשתנות ולקצב החיים של הטבע.
רק במאות השנים האחרונות, ובמיוחד בעשרות השנים האחרונות, אורח החיים שלנו השתנה באופן דרמטי.
אנחנו מבלים את רוב שעות היום בתוך מבנים.
דורכים על בטון, קרמיקה או פרקט.
נועלים נעליים עם סוליות סינתטיות שמבודדות אותנו מהמגע הישיר עם הקרקע.
יושבים שעות ארוכות.
ונחשפים באופן כמעט רציף למסכים, תאורה מלאכותית וסביבה עירונית.
האם הגוף שלנו הספיק להסתגל לכל השינויים הללו?
זו שאלה פתוחה.
אבל היא מעסיקה לא רק חוקרי Grounding, אלא גם חוקרים מתחומי האבולוציה, רפואת אורח החיים, מדעי התנועה ומדעי מערכת העצבים.
בשנים האחרונות פורסמו מספר מחקרים ראשוניים שבדקו את השפעות הקרקוע.
חלקם מצאו קשר אפשרי בין קרקוע לבין:
עם זאת, חשוב להיות מדויקים.
מרבית המחקרים היו קטנים יחסית, ולעיתים כללו מספר מצומצם של משתתפים. לכן הקהילה המדעית עדיין אינה רואה בקרקוע טיפול רפואי מוכח, ויש צורך במחקרים גדולים ואיכותיים יותר.
אחת ההשערות המרכזיות בתחום היא שכדור הארץ מהווה מאגר טבעי של אלקטרונים.
לפי השערה זו, כאשר הגוף נמצא במגע ישיר עם הקרקע, ייתכן שמתרחשת העברת אלקטרונים המסייעת לאיזון מטענים חשמליים ולהפחתת תהליכי חמצון בגוף.
מדובר בהשערה מעניינת, אך נכון להיום היא עדיין אינה נחשבת למנגנון שהוכח באופן חד משמעי.
בנוסף, יש ברפואה המשלימה גישות הסבורות שהמגע הישיר עם הקרקע מסייע לגוף לשמור על איזון חשמלי גם בסביבה עתירת שדות אלקטרומגנטיים, כמו זו שאנחנו חיים בה כיום.
עד כה אין מחקרים קליניים איכותיים המוכיחים שקרקוע מגן מפני השפעות הקרינה האלקטרומגנטית של חיי היום יום, ולכן נכון לראות בכך תפיסה טיפולית ולא עובדה מדעית מבוססת.
בחלק מגישות הרפואה המשלימה נהוג להתייחס לגוף כמערכת אנרגטית בעלת קוטביות, שבה החלק העליון של הגוף מייצג איכות אנרגטית אחת והחלק התחתון איכות אחרת.
לפי תפיסות אלה, הקרקוע מסייע לאיזון הזרימה האנרגטית בגוף ולתחושת יציבות פנימית.
חשוב לציין כי תפיסה זו אינה מוכרת כיום כעובדה מדעית או פיזיולוגית, אלא מהווה מודל טיפולי מתוך עולם הרפואה המשלימה.
יש עוד זווית מעניינת, והיא דווקא מבוססת היטב במדעי התנועה.
כף הרגל היא אחת המערכות התחושתיות המורכבות ביותר בגוף.
אלפי קולטני תחושה מעבירים למוח מידע על לחץ, טמפרטורה, מרקם, יציבות ותנועה.
בכל צעד שאנחנו עושים, המוח בודק את הסביבה ומתאים את פעילות השרירים, שיווי המשקל והיציבה.
כאשר אנחנו חיים רוב היום בתוך נעליים ועל משטחים אחידים, מערכת העצבים מקבלת הרבה פחות מידע מכפי שקיבלה במשך רוב האבולוציה האנושית.
לעומת זאת, הליכה יחפה על דשא, חול, אדמה או אבנים קטנות מספקת למוח גירויים עשירים ומגוונים הרבה יותר.
השרירים הקטנים בכפות הרגליים חוזרים לעבוד.
מערכת שיווי המשקל מתחדדת.
הפרופריוספציה, כלומר היכולת של הגוף לדעת היכן הוא נמצא במרחב, משתפרת.
והמוח מקבל שוב מידע טבעי ועשיר מהסביבה.
ייתכן מאוד שזהו אחד ההסברים לכך שאנשים רבים מדווחים על תחושת רוגע, יציבות ונוכחות לאחר הליכה יחפה בטבע.
לא בהכרח בגלל כוח מסתורי.
אלא משום שהגוף מקבל שוב את סוג המידע שהוא תוכנן לקבל.
מעבר לשאלת האנרגיה או החשמל, ישנה גם השפעה מכנית ברורה.
נעליים מודרניות משנות את אופן הדריכה.
שרירים קטנים בכפות הרגליים עובדים פחות.
מרכז הכובד משתנה.
העומסים עוברים לקרסוליים, לברכיים, לאגן ולעמוד השדרה.
הליכה יחפה, כאשר היא נעשית בהדרגה ובסביבה בטוחה, עשויה לעודד תנועה טבעית יותר של כף הרגל, לשפר את שיווי המשקל ולהחזיר חלק מהתפקוד הטבעי של מערכת התנועה.
הגוף לא מקולקל, הוא מגיב לעומס רב-ממדי. בשיטת MDHM אנחנו מסתכלים על הקרקוע הרבה מעבר למגע בין כפות הרגליים לאדמה.
עבורנו, קרקוע הוא מצב שבו כל מערכות האדם חוזרות לעבוד בהרמוניה.
המערכת הפיזית.
המערכת האנרגטית.
המערכת הרגשית.
התודעה.
ותת המודע.
כאשר האדם נמצא במצב של קרקוע, הוא בדרך כלל נושם עמוק יותר, חושב בצורה צלולה יותר, מגיב פחות מתוך לחץ, מרגיש יציב ובטוח יותר, קשוב יותר לגופו ונוכח יותר ברגע.
לכן מבחינתנו, הליכה יחפה אינה המטרה.
היא אחת הדרכים להזכיר למערכת כולה כיצד מרגישה יציבות.
בקליניקה אנחנו משלבים את רעיון הקרקוע כחלק מתפיסה רחבה יותר של ויסות מערכת העצבים, הפחתת עומס, חיבור לגוף וחזרה לאיזון.
ייתכן שחלק מההשפעות של הקרקוע קשורות לפעילות החשמלית של הגוף.
ייתכן שחלקן קשורות למערכת העצבים.
ייתכן שחלקן נובעות מהפעלת כפות הרגליים, מהשהייה בטבע, מהיציבה, מהנשימה, מהאטת קצב החיים או מהפחתת מתח.
וייתכן שכל הגורמים האלה פועלים יחד.
המדע עדיין ממשיך לחקור את התחום, ויש שאלות שעדיין ממתינות לתשובות.
אבל דבר אחד כבר ברור.
אנחנו חיים בתקופה שבה התרחקנו יותר מאי פעם מהאדמה, מהטבע ומהתנועה הטבעית של הגוף.
לפעמים, דווקא הפעולות הפשוטות ביותר הן אלה שמחזירות אותנו לאיזון.
לחלוץ נעליים.
לעמוד כמה דקות על הדשא.
ללכת יחפים על חול הים.
לנשום עמוק.
ולהיזכר שהאדמה תמיד הייתה שם.
מחכה שנחזור לגעת בה.
כאן תוכלו לקרוא, להאזין ולצפות בתכנים מעולמות הבריאות הטבעית וההוליסטית מפי מיטב המומחים שלנו
המטופלים שלנו נהנים משירות וטיפול ברמה הכי גבוהה. מעטפת טיפולים וליווי אישי צמוד לכל אורך מסע הריפוי.