סקירה: סגולות לפריון והריון

עוד מימי קדם זוגות רבים פוריים ופוריים פחות חיפשו דרכים מגוונות שיאפשרו להם להגביר את הסיכוי להיכנס להריון או להחליט על מין הוולד.

החלטנו שיהיה מעניין לכתוב על הנושא ולבדוק האם התופעה קיימת גם כיום, ומה התחדש בתחום.

יש לציין שהמאמר בא לסקור סגולות, ברכות ודרכים לא קונבנציונליות אחרות לשיפור הפוריות, בצורה אובייקטיבית ואינו מהווה בשום אופן המלצה רפואית או נקיטת צד כזה או אחר בחילוקי הדעות השונות בנושא זה.

ההתייחסות להיריון ולפוריות בזמן הקדום

שני הצווים החשובים ביותר בזמן הקדום היו להתחתן ולהביא ילדים, כשהקמת משפחה נחשבה עניין חיוני ממש.

זאת, היות ואנשים ברחבי העולם בימים עברו, הסתמכו על ילדיהם שבגרו כדי לטפל בהם בגילאי הזקנה.

בנוסף, קיים היה צורך ממשי בחברות של טרום העידן התעשייתי, בהתרחבות היקף האוכלוסייה.

עושרה של כל משפחה וחמולה, התבסס אז על כוח העבודה של בניה.

ריבוי בנים וילדים הגדיל את הסיכוי לשמור על האדמה, ולהימנע מכיבושה על ידי משפחות או שבטים אחרים.

כתוצאה מכך, בחברה של ימים עברו שרר לחץ אדיר שהופעל על נשים להיכנס להריון, למרות הסיכונים מרחיקי הלכת שהיו כרוכים אז בלידה.

על אף האמור לעיל, מרבית הנשים בימי קדם, כמו בימינו, רצו בכל מאודן להיות אימהות.

בהיעדר ידע מדעי אודות מנגנוני הרבייה הביולוגיים או אמצעי רפואה מתקדמים, פנו הזוגות והנשים של העת העתיקה לסיוע שמימי ואלוהי כדי להגשים את רצונן להרות.

ישויות ואלילות פריון בתרבויות העת העתיקה

 

לאור החשיבות המכרעת שנודעה להתעברותן של נשים בעת העתיקה, התרבו מנהגי הסגידה לאלילות פריון שונות – כל תרבות והאלה שלה.

במצריים העתיקה היה נהוג לשים תמר בתוך הנרתיק כתרופה לעקרות.

תרופה אחרת שהייתה נהוגה היא לשפשף את הבטן והירכיים עם דם הוסת.

ביוון העתיקה הפרישות המינית נחשבה לבלתי בריאה עבור האישה ומזיקה לפוריותה.

על כן בנות התחתנו בגילאי העשרה שלהן, כשהציפייה מהן הייתה להביא בן זכר יורש בהקדם האפשרי.

במקרים של עקרות, התפללו נשות מצריים בעת ההיא לחתור-אלת האהבה.

בנוסף התפללו גם לתאורט- אלת הפריון, בעלת פני האישה כלילת היופי, כפות רגלי אריה, וגוף של סוסת יאור הרה.

לעומת זאת, אנשי יוון טיפלו בבעיות פוריות אצל נשותיהם, על ידי כך שהיו מנחים אותן לשבת בשמש, ומבעירים לידן קטורות של מור ולענה על מנת לרכך את פתח רחמן.

בנוסף, רווח מנהג לישון במקדשו של אסקלפיוס, אל הרפואה, על מנת להתפלל לפרי בטן.

ישויות ואלילים שונים שהיוו מושא לתפילותיהן של הנשים לזכות בפרי בטן היו נפוצים בכל תרבויות תבל.

אלה, שפירוש שמה מילולי הנו 'האדמה' היתה אלת הפריון האפריקאית.

הנשים בעולם הערבי שלפני עליית האיסלאם סגדו לאללאט כשרצו להרות, אשר גלגול אחר ומוכר יותר שלה מכונה בימי התנ"ך אשרה. גאונול הקדוש היה אחד משורת קדושים בתרבות הנוצרית הקדומה שנחשבו לבעלי יכולות

מאגיות לסייע לעקרות להרות, לצד התפילות לבתולה מריה.

בתרבות ההינדית ישנה אלה הקרויה בנקה-מונדי ונחשבת למושא תפילותיהן של נשים לזכות בפרי בטן.

מאמא אוקלו העניקה פוריות לנשות האינקה ובונה-דיאה נענתה לתחנוניהן של בנות רומא העתיקה.

מובן, שזו רק רשימה חלקית – אלילות הפוריות הנשית היו רווחות בכל תרבות ברחבי העולם הקדום.

אמונות עתיקות אודות הסיבות לאי פריון ועקרות בקרב נשים

בהיעדר אמצעים מדעיים מתקדמים לברר ולקבוע את הסיבות לבעיות פוריות, נפוצו בתרבויות העולם העתיק אמונות שונות אודות שורשי הבעיה.

במצריים העתיקה, למשל, רווחה האמונה כי נשים בעלות שדיים גדולים וירכיים רחבות הן פוריות יותר מאחרות.
רזון נחשב היה לסיבה הגורמת לעקרות.

דרך נפוצה למדידת יכולתה של אישה מצרית להרות, כללה הצבת שן שום או בצל על איבר מינה.
היא נחשבה פורייה אם הריח יכול היה להתגלות בנשימתה למחרת בבוקר.

ביוון העתיקה, לעומת זאת, האמינו שאם גוף האישה אינו רך וספוגי מספיק, ושופע לחות, מדובר בסיבות שעלולות לגרום לקושי להרות. אותם יוונים קדומים אמנם הכירו בחשיבותה של תזונה בריאה לגבר על מנת להיות לאב, אך לא העלו על דעתם שבעיות פוריות עשויות לנבוע גם מהצד הגברי.

חפצים הנחשבים כסמל לפוריות

בקרב נשים מתרבויות שונות, גם בימינו, נהוג לעתים להביא לבית חפצים סמליים אשר נחשבים כסגולה לפוריות.
את החפצים הללו נהוג למקם בחדר השינה, משני צדיה של המיטה.

בנוסף מוקמו החפצים באזור שולחן האוכל, על מנת למשוך אל הבית את איכויות הפריון המבורך ולזכות בפרי בטן.
בין החפצים שנחשבים כמסמלים פוריות ניתן למנות:

• ביצה, שצורתה מזכירה את הרחם.
• בלוט, פריון של עץ האלון אשר מאריך ימים ומתקשר לחיי פריון ואלמוות.
• דבש שמזוהה עם תאווה ונשיות.
• גם צדפות, קונכיות ופנינים נחשבות כסמלים לנשיות ויופי.
  לכן יש המאמינים שבכוחן להגביר את פוריות האישה.
• כמו כן חפצים דמויי ירח, אשר מתקשרים למחזוריות הלבנה ולאנרגיה נקבית.
• בנוסף, קרן השפע, נחשבת סמל גם לפוריות שופעת.
  לצדה ישנם גם פירות הנחשבים כסגולות להתעברות.
  הרימון, שצבעו האדום כדם מסמל חיים וריבוי גרעיניו מתקשר לשפע וענבים המסמלים חושניות ופוריות.

סגולות לפוריות באסלאם וביהדות בימינו

גם נשים בעת שלנו נעזרות באמונתן ובמבחר מנהגים ותפילות, כדי לבקש ריפוי לבעיות פריון. בקרב נשות הדת המוסלמית, למשל, צום למשך שבעה ימים, ואמירת שם האל 21 פעמים בעת שבירתו, נחשבת לסגולה לפוריות.

סגולה נוספת בקרב נשים מוסלמיות, היא אמירתה של תפילה, אשר מצוטטת מהקוראן: הו אללה, אל תעזבני ללא פרי בטן, למרות שאתה היורש הטוב מכולם".

בקרב נשים יהודיות, מקובל לבקר בקברות צדיקים, ולהתפלל לאלוהים שיעניק להן פרי בטן.

ביקור בקבר רחל אימנו, שהייתה עקרה עד לידת שני בניה, נחשב לסגולה ראויה לפריון.

שם גם נוהגות חלק מהנשים לענוד צמיד אדום על פרק כף היד, ולבצע עמו שבע הקפות סביב הקבר.

סגולות דומות מיוחסות גם לקבר שמואל הנביא, בנה של חנה שהייתה עקרה ותפילותיה להרות נענו וגם לקבר האימהות בטבריה.

סגולה נוספת ורווחת להיריון, גורסת כי על האישה לטבול את קצותיו של חוט אדום בחלב נר, ששימש בברכת ברית מילה, לאחר מכן לשאת תפילה להריון.

בסיומה של התפילה על האישה לקשור את החוט סביב בטנה, ולהשאירו למשך חודש ימים, כולל זמן מחזור הווסת.

ככלל, נהוג שהצבע האדום הנו סגולה לפוריות, והיות שכך יש שעונדות קמע אדם רובי, או בשמה העברי אודם.

אבן זו אשר נחשבת כמקושרת להתעברות, גם בשל דמיונו של השם 'רובי' לראובן, שם בנה הראשון של לאה אימנו, שאכלה מצמח הדודאים שפירותיו אדומים, ואלוהים נתן לה פרי בטן.

סגולה נוספת לפריון בקרב נשים יהודיות, טמונה בקמעות הנושאים חותמים שונים, אשר מיוחסים לדמויות תנ"כיות כמו שלמה המלך, ואחרים אשר מכילים קלף ובו שמה ותאריך לידתה של האישה המבקשת להרות.

תפילות לפרי בטן ביהדות ומנהגים הקשורים אליהן

ישנן תפילות רבות אשר נחשבות בדת היהודית כסגולה לפרי בטן, ואשר נהוג לאומרן לעתים מזומנות, ועד 3 פעמים ביום, על ידי האישה או שני בני הזוג, בתקופה בה מצפים להיריון ועד ארבעים יום אחרי הקליטה.

אחת הראויות לציון בהן היא תפילתה של חנה המקראית לפרי בטן, כפי שהיא מופיעה בתנ"ך, ואשר נענתה, כידוע, עם לידתו של שמואל הנביא.גם קריאת מזמורי תהלים נחשבת כסגולה להיריון.

בנוסף, נהוג להמליץ ביהדות על קיום מצוות שעיקרן נתינה לזולת וזיכוי הרבים, כמו סעידת חולים, עריכת שיעורים בנושא טהרת המשפחה לציבור ומתן צדקה, בעיקר בטרם הדלקת נרות השבת, כחלק ממחויבויות שאישה לוקחת על עצמה כדי להיות ראויה לזכות בפרי בטן.

תפילות רבות נוסחו על ידי רבנים ומקובלים בכל הזמנים, על מנת לבטא במדויק את משאלת הלב והכמיהה להרות, ולבקש מאלוהים את התממשות הפסוק: "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה", ולזכות בזרע בר קיימא.

מנהג נוסף הוא שהבעל אשר אשתו מצפה להיפקד בהיריון יאמר במשך ארבעים ימים ברצף את פילות תיקון חצות, שנישאות באישון ליל.

ככלל, תפילות להיריון אשר נאמרות לפני עלות השחר, בשעות הלילה המאוחרות, נחשבות אף הן כסגולה לפרי בטן ולבנים בפרט.

לסיכום

יש סבירות רבה שרבות משיטות אלו עוזרות לאנשים גם היום, היות ומדובר באפקט משמעותי שיש לאמונתו של האדם על גופו, אשר מכונה בשפה מקצועית 'פלצבו'.

הכוונה במונח זה בהקשר הנוכחי, היא לטיפול או נקיטת מעשים המעוררים אמונה חזקה באפשרות להרות כנגד כל הסיכויים.

ראוי לציין שבמחקרים מדעיים נמצא שכמעט כל אחת ממכלול התגובות הפיזיולוגיות של גוף האדם מושפעת מאפקט הפלצבו: החל מזרימת דם ותחושות כאב, דרך הפרשת מיצי הקיבה ועצירת דימום, וכלה בהורדת חום גבוה ואף מניעת התפשטותם של תאים סרטניים.

ניתן לומר שתגובת הפלצבו שנצפתה במחקרים מדעיים מצביעה על כך שאמונתו של האדם בנוגע ליכולת הריפוי של טיפול כזה או אחר, יכולה לעורר תהליכים פיזיולוגיים שמובילים להבראה, או לקליטה להיריון.