אבחנת לשון ברפואה הסינית

מנקודת המבט של הרפואה הסינית המשפט "מות וחיים ביד הלשון" מקבל משמעות ייחודית.
זאת, היות והסינים גילו כבר לפני אלפי שנים שההתבוננות בלשון משקפת באופן מקיף ומעמיק את מצבו הכללי של הגוף, על איבריו הפנימיים ומערכותיו השונות.

מה בדיוק רואים המטפלים ברפואה סינית כשהם מתבוננים בלשון,
וכיצד ניתן לאבחן לעומק את המצב הבריאותי באמצעותה – על כך במאמר שלפניכם.

יתרונותיה של ההתבוננות בלשון ככלי אבחנתי

יתרונותיה של ההתבוננות בלשון לצורך אבחנה, נעוצים, בראש ובראשונה, בכך שהאזורים השונים בשריר חשוף זה מוגדרים והשינויים בהם ברורים לעין.
לשם השוואה, אבחנת הדופק אשר מסתמכת על חוש המישוש בלבד, ערטילאית יותר ומצריכה מיומנות גבוהה בהרבה.
צבע גוף הלשון משקף נאמנה את המצב האמתי של המטופל, גם במקרים בהם אינו עולה בקנה אחד עם הדופק או תסמינים אחרים. 
בנוסף, ראוי לציין, שבעוד הדופק משקף כל שינוי זמני וחולף שחל במצבו של הנבדק, הלשון משמרת מצבים ארוכי טווח ואינה משתנה בקלות יתרה.
לכן, היא מהווה יסוד יציב באבחנה.
מובן, שהמטפל  מתייחס גם לדופק ולבדיקות אחרות איתן מגיע המטופל, על מנת להגיע לאבחנה וודאית ומדויקת ככל הניתן.

אזורי האבחון על גבי הלשון

הלשון מתחלקת למספר אזורי אבחון, וזאת על פי שלושה סוגי התבוננות: 

• חלוקת הלשון לפי אזורי שיקוף של האיברים הפנימיים:
  על פי דרך התבוננות זו, צדי הלשון משקפים את מצבו של הכבד, קציה – את הלב, מעט פנימה ממנו מצוי אזור האבחנה של הטחול, ואילו שורשה האחורי משקף את מצבן של הכליות.
• חלוקת הלשון על פי שלושת מחממי הגוף:
  המונח שלושת מחממי הגוף ברפואה הסינית מתייחס לפלג הגוף התחתון, האמצעי והעליון, אשר משתקפים גם בלשון.
  האזור הקדמי של הלשון משקף את פלג הגוף העליון, מרכזה משתייך לפלג הגוף האמצעי ואילו שורשה האחורי – לפלג הגוף התחתון.
• חלוקת הלשון לפי השכבות הפנימיות והחיצוניות של הגוף:
  ברפואה הסינית ישנה אבחנה הן בתיאוריית השכבות והן בהיבטים מגוונים נוספים, למצבים ובעיות רפואיות שקשורות לשכבות הגוף החיצוניות יחסית, ולפנימיות.
• דוגמא לאיברים השייכים לשכבות החיצוניות הם העור והריאות (איבר עליון וקרוב לקשר עם ההשפעות החיצוניות לגוף, מהווה מעין שער מהחיצון פנימה).
  הכליות והכבד מהווים דוגמא לאיברים הנחשבים פנימיים יותר.
  בלשון, האזורים שבהיקף מכל צדיה משקפים את השכבות החיצוניות, ואילו מרכזה – את הפנימיות.  

דגשים לביצוע אבחנת לשון מדויקת

ישנם מספר דגשים חשובים, שיש להקפיד עליהם על מנת לוודא שאבחנת הלשון תהיה מדויקת, ולא תוביל, חלילה, למסקנות מוטעות: 

תאורה מיטבית

התבוננות בלשון מצריכה תאורה תקינה ומיטבית על מנת שתהיה מדויקת.
תאורה חזקה ומספקת או אור יום ייתנו את התוצאות הטובות ביותר.
תאורה בלתי מספקת עלולה לגרום לטעויות בזיהוי הסימנים השונים על הלשון, והיא עלולה להיראות כהה יותר מכפי שהיא באמת.

משך הוצאת הלשון

על מנת להגיע לאבחנה מדויקת ומיטבית, חשוב למנוע מצב בו המטופל יתאמץ להחזיק את הלשון מחוץ לפיו לפרקי זמן ארוכים מדיי.
10-20 שניות מהווים פרק זמן בו רוב האנשים מסוגלים להוציא את הלשון מפיהם ללא כל מאמץ.
לכן, אם המטפל זקוק להתבוננות ארוכה יותר, הוא יבקש מהמטופל לאחר כעשר שניות שהוציא את הלשון, להכניסה, לנוח ואז להוציאה שוב. 
הוצאה של הלשון החוצה לפרקי זמן ארוכים מדיי עלולה לגרום לרעידות, שבמצבים אחרים מהווים סימן לחולשת אנרגיה, ולשינוי צבעה לאדום יותר מכפי שהיא באמת, מה שבהקשרים אחרים יצביע על חום פנימי.

התוכן ממשיך לאחר הטופס

נרשמים ומקבלים תכנים דומים למייל ללא עלות וללא התחייבות 👇

הימנעות ממאכלים ומשקאות שמשנים את גוון הלשון

המטפל ימליץ למטופל להימנע משתיית קפה, מיצים בצבעים עזים ומאכלים חריפים או מתובלים וכן מעישון סיגריות בדקות שלפני הטיפול, על מנת לוודא שהלשון נמצאת בצבעה הטבעי.
שתיית קפה לפני ביצוע אבחנת לשון עשוי לשנות את צבעה לחום.
מזון חריף – יגביר את הגוון האדום ואילו עישון ייצור גוון צהוב בחיפוי הלשון.
כל זאת עלול להביא לאבחנה בלתי מדויקת של חום (גוון אדום או חום) או של לחות חמה (חיפוי לשון צהוב). 

הימנעות מצחצוח הלשון

אנשים מסוימים נוטים לצחצח את הלשון, על מנת להסיר חיפוי עבה מדיי, שנראה להם בלתי אסתטי.
עם זאת, החיפוי העבה מעיד, למעשה, על מצבו הפנימי של הגוף, כפי שקורה, לדוגמא, במקרים של צבירת נוזלים פנימית ועודף לחות.
לכן, ימליץ המטפל למטופל להימנע מצחצוח הלשון ביממה שלפני הטיפול, על מנת שתוכל לשקף את מצבו האמתי.

השפעתו של טיפול אנטיביוטי על הלשון

גם טיפול אנטיביוטי נמנה בין הגורמים שמשנים את הופעתה של הלשון, בעיקר בחיפויה, שהופך לעבה יותר.
עם זאת, יש לציין שטיפול אנטיביוטי אכן פוגע בפלאורת המעיים, מקרר את הגוף ולעתים קרובות מגביר את הלחות שבו.
לכן, במצבים אלו, מעיד החיפוי העבה על שינויים אמתיים במצב הפנימי של הגוף, גם אם אלו נובעים מסיבה חיצונית-תרופתית.

כיצד נראית הלשון במצב בריא ומאוזן? 

לשון של אדם שנמצא במצב בריא ומאוזן יחסית, תהיה מלאת חיות, והאדם שמוציא אותה יוכל להחזיקה למשך 10-20 שניות ביציבות, ללא רעידות.
צבעה יהיה ורוד, לא בהיר ולא כהה מדיי, החיפוי יהיה בעובי בינוני, לא דק ולא עבה מדיי, ובגוון לבנבן.
עובייה של הלשון עצמה יהיה בינוני, לא דק או עבה מדיי, והיא תהיה חלקה ללא חריצים.
הורידים שמאחורי הלשון יהיו בלתי נראים לעין או דקים, בצבע ורדרד-אדמדם מתון, ללא גוון סגול.
בעת הוצאתה, תישלח הלשון של האדם הבריא ישר לפנים, ללא סטיות או מיקום א-סימטרי.

אלו שינויים ייראו בלשון במצבי חוסר איזון ומחלות ומה ניתן להסיק מהם?

השינויים שיכולים להתרחש במראה הלשון בעקבות מצבי חוסר איזון וחולי, הנם רבים ומגוונים כמגוון המחלות והבעיות הרפואיות עצמן.
האבחנה מצליבה שינויים אלו עם ממצאים שמורגשים בבדיקת הדופק ועם תלונות המטופל, לצד מידע נרחב נוסף, שמקורו בתשאול מעמיק ובבדיקות נוספות.
עם זאת, ישנם מספר שינויים עיקריים שניתן למנות, המהווים אינדיקציה רווחת למצבי חוסר איזון ומחלה מסוימים:

1. לשון אדומה: ככלל, לשון אדומה מהרגיל מעידה על מצבים שונים הקשורים בהיווצרות חום פנימי בגוף.
   כמו שקורה, בין היתר, במצבים של דלקות, מחלות אוטואימוניות ומחלות חום זיהומיות.
2. לשון אדומה בקציה או בחלק אחר בה: החלק בו מופיעה האדמומיות, מצביע על מיקום החום הפנימי בגוף.
   למשל, לשון שאדומה בקציה מעידה על חום בחלק העליון של הגוף או בלב.
   זהו מצב שיש לו השלכות נפשיות, כדוגמת נטייה לסערות רגשיות, ופיזיות, כמו עליית יאנג מעלה, מה שמצוי בבסיסן של בעיות רפואיות מגוונות, כמו וורטיגו, יתר לחץ דם ומחלות לב.
3. לשון חיוורת: לשון חיוורת או בהירה מהרגיל, יכולה להצביע על מצבי קור פנימי או אנמיה וחוסר דם.
4. לשון סגולה: לשון סגולה או סגלגלה עשויה להצביע על מצבי תקיעות בזרימת הדם, כפי שקורה במחלות לב איסכמיות, למשל.
   במידה ורק חלק מהלשון סגלגל, זה מצביע על איבר או אזור מסוים בגוף בו יש הצטברות של חום עודף.
   לדוגמא, אדמומיות בשורש הלשון, בחלקה האחורי של שורש הלשון יכולה להעיד על נטייה לדלקות בדרכי השתן או בכליות.  
5. לשון מחורצת ומבוקעת: מצב זה עשוי להצביע על חסר ביין, המהות המלחלחת והמזינה בגוף, ומחסור בנוזלים.
6. לשון נפוחה: נפיחות בלשון יכולה להעיד על הצטברות של לחות עודפת בגוף, כפי שקורה לדוגמא כשיש בצקות, הצטברות מים בריאות או עודף משקל, שנחשב ברפואה הסינית כתסמין של עודף לחות.
7. לשון בעלת חיפוי עבה, שמנוני ולבן: תצורה זו של הלשון אופיינית למצב המכונה ברפואה הסינית חוסר יאנג וגם לעודף יין. 

אלו הם מצבים של קור פנימי, ריק או מלא, שיכול להתרחש כתוצאה מחשיפה לאקלים קר או מחולשה פנימית, המלווה בהצטברות לחות או נוזלים.
מצבים אלו עשויים לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בתחושת קור סובייקטיבית, נטייה לבצקתיות, תשישות כרונית וקצב חילוף חומרים אטי.
לדוגמה :כפי שקורה אצל הסובלים מתת פעילות של בלוטת התריס (היפוטיירודיאיזם), למשל.

היפותרמיה- כיצד באה לידי ביטוי בצורת הלשון ? 

היפותרמיה הנה דוגמא אחרת למצבי קור פנימי עודף הנובע מגורם אקלימי חיצוני.

1. לשון בעלת חיפוי עבה וצהוב:מעידה על הצטברות של חום ולחות בגוף, שעשויים להוות את שורשן של בעיות רפואיות מגוונות.
   לדוגמה: דלקת בכבד, מחלות אוטואימוניות, ודלקות שונות.
   במידה והתעבות החיפוי והצהבתו יופיעו רק בחלק מסוים של הלשון, זה יצביע על הצטברותם של חום ולחות באיבר המשתייך לאזור בו הופיעו הסימנים.
2. לשון בעלת חיפוי דק או ללא חיפוי:היעדר חיפוי ללשון, הוא תופעה הנובעת ממצב מתקדם של חסר ביין ובנוזלי גוף.
   במידה ורק חלק מחיפוי הלשון מקולף, זה עשוי להצביע על חסר יין באיבר הפנימי אליו האזור בו הופיעו הסימנים משויך.
3. לשון רועדת:רעידות בלשון, בתוך פרק זמן סביר בה המטופל מוציא אותה מפיו, עשויות להעיד על חולשה אנרגטית.
4. לשון חלקה בצדדיה:לשון שצדיה חלקים יותר מכלל גופה, אופיינית למצבי תקיעות של אנרגיית הכבד, כפי שקורה אצל מי שסובלת מכאבי מחזור, למשל.
   תקיעות אנרגתית אופיינית גם במצבים של לחץ נפשי וסטרס שגורם להפרעות בזרימת הדם והאנרגיה ולכאבים שונים.
5. לשון סוטה:במידה וכשמוציאים את הלשון היא סוטה לאחד הצדדים, באופן בלתי רצוני, זה עשוי להצביע על מצב מסוכן של טרום שבץ מוחי, וחשוב לגשת באופן מידי לבדיקה רפואית. 

אבחנת לשון על פי ריחה

בנוסף לאבחנת הלשון על פי התבוננות, יחזק המטפל המנוסה את תהליך הסקת המסקנות לגבי מצבו הבריאותי של המטופל גם בשימת לב לריחה.
לפניכם מספר ריחות אופייניים שעשויים להופיע, והמשמעויות הקליניות עליהן הם מצביעים:

1. ריח אלכוהולי: עשוי להצביע על התמכרות לאלכוהול, ו/או על ליחה חמה בכבד, האופיינית למצבי מחלות ודלקות באיבר זה.
2. ריח מתקתק ובלתי נעים: עשוי להצביע על דלקת בדרכי הנשימה, המלווה בשיעול וליחה, מסוג חם או קר, בריאות.
3. ריח מתקתק ופירותי: ריח האופייני למצבים בהם מתרחש פירוק מטאבולי, כתוצאה מתת תזונה, סוכרת סוג 1 או צום.
   ריח זה אופייני גם לאבחנה של חולשה אנרגטית בטחול, אשר עשויה להיות מלווה בחסר ביין הכליות.
4. ריח מתכתי: עשוי להעיד על דלקת בחניכיים או על חום בקיבה.
5. ריח שתן: אופייני למצבי אי ספיקת כליות, ששורשם בחסר יין וחום ריק בכליות ולעתים גם בכבד.
6. ריח מוגלתי: עשוי להצביע על סינוסיטיס, שנובע מליחה רעילה שמצטברת בדרכי הנשימה ובאף.