למה אותו אירוע יוצר מחלות שונות אצל נשים שונות?

שלוש נשים, אותה חוויה קשה – ושלוש מחלות שונות לגמרי בגוף. מה מסביר את ההבדל?

אותו אירוע, שלוש תגובות שונות בגוף

תחשבו על תרחיש אחד פשוט: אישה מגלה שבעלה בגד בה. אותו משפט, אותו רגע של שוק. נדמה שהתגובה אמורה להיות דומה אצל כולן. אבל בפועל, אצל נשים שונות אותו אירוע נוחת על נקודות חולשה שונות לגמרי בגוף.

אצל אישה אחת – הקיבה והמעיים נסערים. אצל שנייה – מתחילים כאבי גוף מפושטים, או נפיחות במפרקים. אצל שלישית – העור מתפרץ, מופיעות פלאקים של פסוריאזיס.

לפני שנמשיך, חשוב לסייג: למחלות שיוזכרו במאמר הזה – דלקת מעיים, פיברומיאלגיה, דלקת פרקים, פסוריאזיס – יש מגוון רחב של גורמים. גנטיקה, חיסון, תזונה, סביבה, רגישויות והורמונים. אנחנו לא טוענים שכל מקרה נובע מקונפליקט רגשי. במאמר הזה אנחנו מאירים שכבה אחת מתוך כמה – הרובד הרגשי – שהרפואה הקונבנציונלית פחות נוגעת בה.

איך אותו אירוע יוצר שלוש מחלות שונות? התשובה לא נמצאת באירוע עצמו. היא נמצאת באופן שמערכת העצבים והגוף של כל אישה מפרשים את החוויה – איזה רובד נפגע, מה היה כבר רגיש מראש, ואיפה הגוף 'אוגר' את החוויה הזו.

תרחיש ראשון - כשהקונפליקט הוא 'משהו שקשה לעכל'

אצל חלק מהנשים הבגידה נחווית בעיקר כמשהו שאי אפשר לעכל. מילולית. הראש מבין שזה קרה, אבל הגוף לא מצליח 'לבלוע' את המידע. נשים מתארות את זה: 'אני לא מעכלת את זה', 'אני לא יכולה להאמין שזה קרה', 'זה לא נכנס לי בראש', 'יש לי כדור בבטן'.

כשהמסר הזה חוזר על עצמו ימים, שבועות וחודשים – מערכת העיכול מקבלת את העומס. וזה הגיוני ביולוגית: עיכול הוא אחד התהליכים הראשונים שמערכת העצבים הסימפתטית (Fight or Flight) משביתה כשהגוף נמצא בעומס.

הביטוי הפיזי יכול להופיע כך:

מעי רגיז (IBS) – שלשולים, עצירות לסירוגין, נפיחות, גזים
דלקות מעיים – קרוהן, קוליטיס – אצל נשים עם נטייה דלקתית מוקדמת
צרבות, רפלוקס, כאבי בטן עליונים
רגישויות חדשות למזון שלא היו קיימות קודם

חשוב להדגיש: לא כל אישה עם IBS חוותה בגידה. ולא כל בגידה תיצור IBS. אבל אצל אישה עם נטייה גופנית מסוימת ועומס מצטבר – אירוע 'לא מעוכל' יכול להיות הקש שמכריע מערכת שכבר היתה רגישה.

תרחיש שני - כשהקונפליקט פוגע בערך העצמי

אצל אישה אחרת אותה בגידה לא נחווית כ'משהו לא מעוכל' אלא כפגיעה ישירה בערך העצמי. השאלה הפנימית היא: 'אני לא מספיק שווה. אם הייתי מספיק, זה לא היה קורה.' המסר הזה לא תמיד מודע, אבל הוא רץ ברקע.

כשהגוף נושא תחושת ערך עצמי נמוך לאורך זמן, הוא נכנס למצב של דריכות סימפתטית כרונית. הקורטיזול נשאר גבוה, מערכת העצבים לא יוצאת ממצב הסכנה, ורקמות החיבור – הקרובות ביותר ל'מבנה' שמחזיק את הגוף – הן הראשונות שמרגישות את העומס.

במקביל, יש כאן עוד שכבה: טראומות ישנות שלא עובדו, קונפליקטים רגשיים מצטברים, חוויות פגיעה או דחייה מוקדמות יותר בחיים. הבגידה לא יוצרת את הבעיה יש מאין – היא מפעילה רובד שכבר היה שם.

הביטוי הפיזי יכול להופיע כך:

פיברומיאלגיה – כאבי שריר ורקמות חיבור מפושטים, עייפות עמוקה, שינה לא מרעננת
דלקת פרקים – דלקת ונפיחות במפרקים קטנים או גדולים
כאב כרוני שנע בין מקומות שונים בגוף

ויש שכבה עדינה נוספת שחשוב להזכיר: לפעמים הגוף 'מחזיק' את ההפרעה הזאת בשבילנו. זה לא מודע ולא המצאה. אבל לפעמים הכאב נותן לנו הכרה, סיבה לקחת זמן, סיבה לקבל תמיכה שלא הרשינו לעצמנו לבקש. להכיר ברובד הזה בעדינות, בלי שיפוט עצמי, לפעמים מרפה משהו שהוחזק במשך זמן רב.

תרחיש שלישי - כשהקונפליקט הוא פרידה - והנקודה הסינית

אצל אישה שלישית הבגידה נחווית בעיקר כפרידה. תחושת ניתוק, אובדן קרבה, התרחקות נפשית גם אם היא עדיין באותו בית. וכשהקונפליקט הוא פרידה – הגוף מבטא את זה לעיתים בעור.

העור הוא הגבול הפיזי בינינו לבין העולם. הוא 'מקום המגע'. כשיש קונפליקט עמוק סביב קרבה, ניתוק או נטישה, העור הופך למקום שבו הגוף מבטא את העומס. הביטוי יכול להיות פסוריאזיס, אקזמה, אורטיקריה כרונית, או התלקחויות עוריות פתאומיות.

ברפואה הסינית התמונה מתבהרת עוד יותר:

ריאות ומעי גס – האיברים שאחראים על אבל, פרידה ועיבוד אובדן. כשהם תקועים, העור (שלפי הרפואה הסינית קשור ישירות אליהם) מתחיל לבטא את העומס.
כבד – אחראי על זרימה חלקה של אנרגיה ורגש. תסכול וכעס מצטברים יוצרים סטגנציה שמתבטאת בעור.
טחול וקיבה – אחראים על עיכול – לא רק של אוכל, אלא גם של מידע ורגש. כאן נכנסת התגובה של 'משהו לא מעוכל' מהתרחיש הראשון.
כליות – מקור הערך העצמי העמוק והפחד. כאן נכנסת התגובה של 'אני לא שווה' מהתרחיש השני.

ברוב המקרים יש לפחות שניים מהמרכיבים האלה לא מאוזנים בו זמנית. ולכן אישה אחת לא תקבל בהכרח רק מחלת עור או רק כאב מפרקים – היא יכולה לקבל שילוב.

מה ההבדל בגישה הרב-ממדית של MDHM

ב-MDHM פוגשים נשים שעברו אירוע משברי – בגידה, אובדן, פיטורים, משבר משפחתי – ומאז משהו בגוף לא חזר לעצמו. הן עברו רופאים, הן קיבלו אבחנות, הן לקחו תרופות, ולפעמים זה עזר. אבל משהו עמוק יותר נשאר לא פתור.

שוב, חשוב לסייג: לא כל מחלת מעיים, לא כל פיברומיאלגיה ולא כל פסוריאזיס מתחילות מקונפליקט רגשי. יש מקרים גנטיים, חיסוניים, תזונתיים. אבל כשהאירוע הרגשי כן היה הטריגר או אחת השכבות – זה רובד שחייב להיות חלק מהאבחון, אחרת התמונה לא שלמה.

האבחון בונה תמונה רב-ממדית. קינזיולוגיה ו-NAET חושפים את הרגישויות, הרעלנים והדלקות שמשבשים את המערכת. רפואה סינית ויפנית מזהות אילו איברים ומרידיאנים תקועים. אבחון של מערכת העצבים מראה את עומק הדריכות הכרונית. ובדיקה של הרובד הרגשי משלימה את התמונה – איזה קונפליקט הופנם, באיזה רובד הוא יושב, ומה צריך כדי לשחרר.

התוכנית הטיפולית מותאמת אישית ומטפלת בכל הרבדים יחד, לא רק בסימפטום.

אם עברת אירוע משברי ומאז הגוף לא חזר לעצמו – אפשר לתאם פגישת אבחון דרך דף יצירת הקשר, ולהתחיל את התהליך.